|
|
עמוד:XIII
מקומו › של › משחק › בטיפול › קוגניטיבי-התנהגותי משחק הוא גורם מרכזי בהתפתחותם של ילדים והוא אמצעי תקשורת ראשי של ילדים להבעת רגשות ללא שימוש באמצעים מילוליים . לכן , אך טבעי הוא שתאוריות טיפול שונות בחנו את האפקטים המיטביים שמזמן המשחק , וששיטות התערבות שונות רואות במשחק כלי טיפולי . עם זאת , בין תאוריות ואסכולות טיפול שונות יש הבדלים בנוגע להבנה התאורטית של משחק ובראייתו ככלי טיפולי . תאוריות התפתחותיות ) Vygotzky , 1967 ( רואות במשחק כלי מרכזי בהתפתחות החשיבה ובייחוד החשיבה המופשטת , שהיא הבסיס לפונקציות קוגניטיביות גבוהות , כגון פתרון בעיות . תאוריות אלו אף מדגישות את תפקידו של המשחק בהתהוות נורמות חברתיות וויסות עצמי . תאוריות פסיכודינמיות ) Shaefer , 1999 ( מוסיפות , כי משחק משמש אשנב אל הלא-מודע של הילד ומספק לו הגנה כנגד איומים פוטנציאליים ואופן התמודדות עם חרדה . המשחק , לפי תאוריות אלו , הוא דרך להביע משאלות לא רצויות או לא מקובלות , לעבד קשרים בין-אישיים ולחוש שליטה , מסוגלות ובנייה של עצמי מגובש . בדומה לכך , גישות הומניסטיות רואות במשחק כלי לביטוי עולמו הפנימי של הילד , ובטיפול – מפגש המאפשר לילדים לפתח מסוגלות ושליטה בעולמם בסביבה בטוחה . ) Axeline , 1947 ( ההתייחסות למשחק בטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי לילדים חולקת היבטים מסוימים עם אסכולות אחרות . בדומה לתאוריות התפתחותיות , הטיפול הקוגניטיבי- התנהגותי רואה במשחק שלב התפתחותי וכלי מרכזי לתקשורת עם ילדים . אפשר לבחון את גישתו למשחק לאור התאוריה של ויגוצקי ) Vygotzky , 1967 ( בנוגע לטווח ההתפתחות של ילדים , כלומר לראות במשחק משותף עם המטפל פיגום המאפשר לילד ביטוי מרבי של יכולותיו . למשל , בהתערבויות סטנדרטיות בחרדה אצל ילדים ) Coping Cat , Kendall & Hedtke , 2006 a , b ( ניכרת התאמה של שפת הטיפול ל”שפת” הילד , וכך הן משלבות משחק ככלי עזר בהבנת מונחים בסיסיים בטיפול וביישומם . בדומה לכך , בטיפול בטראומה עם ילדים צעירים , האמצעי המרכזי , כלומר החשיפה הממושכת לאירוע הטראומטי , הוא לרוב שחזור האירוע במשחק ובציור ) פרק . ) 8 בדרך זו המשחק מאפשר לילד להתמודד עם החרדה באופן מותאם התפתחותית . נוסף על כך , מכיוון שעם מטרות הטיפול הקוגניטיבי נמנים פיתוח מיומנויות של פתרון בעיות , התמודדות בין-אישית ותחושת מסוגלות , הרי השימוש במשחק – המאפשר לילד לתרגל מיומנויות אלו – עולה בקנה אחד עם מטרות הטיפול . עם זאת , יש כמה הבדלים חשובים בין תפיסת המשחק בטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי לתפיסתו בתאוריות פסיכודינמיות ותאוריות הומניסטיות . הטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי אינו מתמקד בניתוח , בהבנה או בשיקוף של תכנים לא-מודעים העשויים לבוא לידי ביטוי במשחק . כפי שבעבודה עם מבוגרים טיפול זה אינו מייחס משמעות מרכזית לתכנים הלא-מודעים שתסמיניו של המטופל עשויים לייצג ) לדוגמה , מדוע מטופל סובל ממחשבה אובססיבית דווקא בהקשר של מזון , ) כך המשמעות הלא-מודעת של אלמנטים במשחק של הילד אינה במוקד הטיפול . הבדל נוסף נוגע למידת האקטיביות וההכוונה של המטפל ולמידה שהמשחק הוא מכוון-מטרה . בטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי , המשחק בדרך כלל אינו משחק חופשי ודמיוני אלא משחק מובנה שנועד ללמידה . אמצעיו נבחרים על ידי המטפל והמטופל יחד , ובעת המשחק נעשה עיבוד
|
|