|
|
עמוד:13
עם התלמידים — שנשא אופי שונה בקורסים השונים — היה לי מקור השראה , אם בשל התובנות שהועלו בכיתה ואם מכוח ההיזון החוזר שאני נזקק לו תמיד . בעת כתיבת הדברים אני רואה לנגד עיני את חדרי הכיתה שבהם דיברתי על אלתרמן , אני רואה את פניהם של התלמידים , אני שומע את קולם בשיעור ובשיחות המסדרון — ולבי רחב . אין ספק כי גם ציבור זה הוא שותף , ולו גם סמוי , בחיבורו של הספר . חמש שנים נמשך המסע שערכתי בעקבותיו של אלתרמן , ואלה היו מן השנים היפות שידעתי . במהלכן קראתי ספרים נפלאים , עלעלתי מבוקר עד ערב בעיתונים של פעם , נסעתי למקומות שונים בארץ ובעולם , הכרתי אנשים מרתקים , צללתי לעומק הספריות והארכיונים , חייתי בתקופות ובזמנים שלא חייתי בהם וחייתי מחדש בתקופות שבהן חייתי , התרוצצתי בין הספרות לפוליטיקה , ומעל לכול זכיתי לפגישה הולכת ונמשכת — האומנם פגישה לאין קץ ? — עם נתן אלתרמן עצמו , משורר ענק ואדם מופלא , שאינו חדל לסקרן אותנו ולרתק את דמיוננו . אחרי ככלות הכול , מה שמובא להלן אינו אלא דין וחשבון על אותה הפגישה , והלוואי שקהל הקוראים ימצא בו עניין . דן לאור אוניברסיטת תל אביב סתיו תשע"ג
|
|