|
|
עמוד:12
אלה החשים באבידה ביתר חריפות מכל אדם אחר , עולה בידם ליישב אפילו חורבן כה עצום . בבית הכנסת שנעשה בית כנסת של תצוגה , הוא בית הכנסת של וילניום , שהיה לפנים ה'כארשול' ( בית הכנסת המקהלתי ) של וילנה , יש היום מימין לארון הקודש לוח זיכרון שכמותו תמצא כמעט בכל בית-כנסת אשכנזי בעולם , אלא שבלוח שבווילנה נרשמו רק שמותיהן ותאריכי מותן של העיירות שבסביבה , ולא יום השנה של כל יהודי שנרצח . בלאו הכי לא היה די מקום לכל השמות האלה , לא על אותו קיר ולא על כל קיר אחר . כיוון שהיקף ההשמדה היה כה גדול , לא היה מנוס מקיצורי דרך . מדי שנה , ככל שמידלדלות שורות הזוכרים עדיין , והנותרים כבר פניהם אל חיי עולם שלהם , כן נעשה סיפורה של השמדת העיר - תהא זאת וילנה , וארשה , לודז / ביאליסטוק או כל עיר אחרת - יותר פשוט בהרבה , ומופיעים גיבורים כדי להעניק לסיפור מובן מקיף . מכאן , שכאשר יהודים מקיימים אבל ציבור , הם משמרים את הזיכרון הקיבוצי של האסון הקיבוצי ; אך בנהגם כך הם חוזרים ונקלעים למערכות סמליות ולפעולות טקסיות , אשר בהכרח מעמעמות את ייחודו של האירוע ואת הסתירות שבו , שאין להן כפרה . פעם נתגלגלה לידי הזכות לשאת דברים לפני ה'לאנדסמאנשאפט' של וילנה באחד מכינוסיהם . בתור טקסטים לדרשה שימשו לי שירי זמר מגיטו וילנה ומתיאטרון הגיטו . אחרי סיום התכנית ניגש אליי פרטיזךלשעבר . בהיותו בגיטו , ב , 1942 הוא הדביק כרזות נגד הקמת תיאטרון , אבל עכשיו נפנה להרהר שנית בדברים . הוא תפס שכל אותם הימנונות , קינות , שירי ערש ולחני אהבה , וקטעי תיאטרון ששרתי - שימשו , כנראה , לפשר בין שני הקטבים של חיי הגיטו : התחושה שיש צורך בפעולה נחרצת , המבוססת על הידיעה שהשמדת העם ממשמשת ובאה , מכאן , והתגובה הפנימית של אלה שהפכו את תרבות היידיש והעברית לביטוי לגורל המשותף ולתקוות התחייה . אחרי הכול , סיכם , אולי היה התיאטרון צורה לגיטימית של התנגדות . נושא ההתנגדות , העמידה על הנפש , עלה גם בסמינר קטן על אודות השואה , שניהל אבא קובנר בניו יורק , ב 14 במאי . 1979 משנשאל על התנגדותו החד משמעית של זליג קלמנוביץ' ללוחמי הגיטאות , החוויר אבא קובנר - ואז סיפר על שתי פגישותיו החשאיות עם "נביא הגיטו . " היה זה בוודאי מחזה מיוחד במינו : ציוני רדיקאלי צעיר , ממנהיגי 'השומר הצעיר , ' תנועת הנוער הציונית שמאלית , מבקש , בטרם צאתו למיבצע נועז , הרה תוצאות לחיים ולמוות בשביל כלל הציבור , את אישורו של מלומד יהודי בגיל העמידה . "קעגן אזא רשעות קען מען ניט גיין מיט כוח , " טען קלמנוביץ : ' "נגד רשעות כזאת אין יכולים לצאת בכוח . כוחנו הוא בהעדר הכוח שלנו . גורלנו נגזר להיות ככל זרע אברהם אבינו . " מדהימה אף יותר מזה הייתה הודאתו של קובנר שאילו היה באותה עת גדול בעשר שנים
|
|