|
|
עמוד:13
פרק ראשון הרק ע הכללי כל אותו תהליך מרהיב עין הנודע בשם 'הריניסאנם האיטלקי' נתהולל בשטח שאינו עולה על שטחה של אחת המדינות הקטנות באמריקה , או של מספר מחוזות באנגליה . על צד האמת היתה זירתו של הריניסאנס האיטלקי לא איטליה כולה , אלא חלק ממנה בלבד , החלק שמרומא לצד צפון' ואילו החלק הדרומי — מלכות נאפולי והאי סי ציליה —לא נטל מבחינות מסוימות אלא חלק ארעי בהתפתחותו של אותו תהליך . ואפילו בצפון לא היתה חשיבות יתרה לתרומתן של ערי פיימונט , וכן של הערים לאורך הגבול הצפוני המזרחי , חוץ מוויניציה . אולם באזור שבין רומא ומילאנו מזה לבין גיינובה וויניציה מזה , אזור מצומצם ביחס , היו מאות השנים מהארבע עשרה ועד לשש עשרה שנות שגשוג של כשרון , של חיוניות ורבגוניות , רצופות תחושה אסתיטית כללית במידה שלא ידע העולם בזמן מן הזמנים , ואולי אף לא בימי גדולתה של יוון . ואירע שאזור זה היה אותו זמן — שלא כבמאה שקדמה — מאוכלס קהילות ישראל מרובות , והללו אי אפשר היה שלא יושפעו מן ההתרגשות הרוחנית הזאת , ושלא ישפיעו עליה במידה מסוימת . פעולת גומלין זו ננסה לתאר בספר זה . תולדות היהודים באיטליה מצוינות בתכונות מסוימות , שמייחדות אותן מתולדות היהודים בכל ארץ אחרת מארצות העולם המערבי . הבולטת שבהן היא קדמותן המובהקת ורציפותן . לראשונה נזכרו יהודים בחצי אי זה כבר בימי המכבים , מאתיים שנה , ואולי יותר , קודם חורבן ירושלים בידי הרומאים , ומאותו זמן ואילך הם נזכרים בו ללא הפסק . מכאן , שבימי הריניםאנס לא היו יהודי איטליה בגדר זרים ( על כל פנים היהודים מהשכבה הוותיקה , ( אלא יציבים בארץ , ממש כשכניהם , וחיי התרבות שלהם היו חלק מחיי סביבתם הטבעית במשך חמש עשרה מאות בשנים . ברי , שרומא היתה המרכז הקדום ליהדות איטליה . כבר בימי הריפובליקה היתה בה מושבה יהודית חשובה , ויש להניח , שלאחר מכן נוסדו יישובים יהודיים לאורך
|
|