|
|
עמוד:יא
שכבר נמצא אצלו . וזה מצבו של עם ישראל ( אף כי לא של היהודי היחיד . ( עם ישראל' הנבחר על ידי אביו , עיניו תלויות אל מעבר לעולם ולהיסטוריה , לאותו יום אחרון ורחוק שבו האב האחד והמיוחד יהיה "אחד ושמו אחד . " אז , כאשר יחדל כריסטוס להיות אדון , יחדל ישראל מהיות עם סגולה . אותו יום שוב לא ייקרא אלוהים בשם , בו נקרא בפי עם ישראל . הוא לא יהיה עוד אלוהי ישראל בלבד . אולם עד אותו יום תעודת חייו של ישראל היא להקדים אותו יום נצח בחיי אמונה ומעשה , לחיות כאות חי של אותו היום , כממלכת כוהנים . מה מעמדו של עם אלוהים זה בעולם , רק יםורים היו מנת חלקו מבחוץ ( רדיפות ) ומבית ( התאבנות ) בשל התבדלותו , גם בעניין זה אנו תמימי דעים ' . ' כנסת ישראל נטלה עליה את סבלות שלילת העולם , הכנסייה הנוצרית נטלה עליה סבלות חיוב העולם , ושתיהן מתוך אותה תקוות הקץ ! ומכיוון שאין זו התאמה בלתי מודעת ומקרית , אלא שורשיה של תקווה זו צומחים פה ושם מאותו הקרקע , מההתגלות של המקרא , —יוצא שהכנסייה וכנסת ישראל זקוקות זו לזו . כנסת ישראל , עם המטה השבור והעיניים החבושות [ כמו שרגילים היו הנוצרים לתאר אותה בימי הביניים , [ צריכה לוותר על כל עבודה בעולם וחייבת לרכז את כל כוחה על שמירת חייה . את העבודה בעולם היא משאירה לכנסייה ומכירה בה כתשועה לגויים , בכל עת . כנסת ישראל יודעת ומודה בכך , שפעולות החוק והפולחן פועלות למען ישראל , אך למען העולם פועלות פעולות האהבה . אבל היא מסרבת להודות בכף , שפעולות האהבה של הכנסייה באות ישר מאלוהים . כאן היא ממשיכה להביט ישר אל העתיד . והכנסייה —עם המטה שלה שלא נשבר , ובעיניה שאינן חבושות ורואות את העולם , הלוחמת הבטוחה תמיד בנצחונה — נתונה היא בכל זאת תמיד בסכנה שעובדי האלילים שנוצחו על ידה ימרדו בה ויטילו שוב עליה את חוקותיהם' ( המשך המכתב לרודולף ארנברג מיום 1 בנובמבר . ( 1913 הדעות האלה על היחס ההדדי בין יהדות ונצרות , שאותן הביע רוזנצווייג באותו המכתב שבו הודיע לקרובו אשר התנצר על חזירתו ליהדות , הן בעלות משמעות מכריעה בשביל השיחה בין שתי הדתות . רוזנצווייג הרחיב כשבע שנים לאתר מכן את הדיבור על כך בספרו 'כוכב הגאולה . ' שם הוא רואה את היהדות ואת הנצרות כשתי התגלויות שוות זכויות של אמת אמונית אחת . דעה זו היא בתולדות התיאולוגיה היהודית חדשה וללא תקדים . ע . א . סימון אמר על כך % 'הפילוסופיה והתיאולוגיה הרשמית של היהדות תופסות , כשהן
|
|