|
|
עמוד:13
מבוא : היסודות - המיתוס וההיסטוריה הוויכוח המתנהל במדינת ישראל בין הדוגלים בהמשך הגשמת הציונות כתנועה לאומית מודרנית לבין הדוגלים במדיניות " פוסט ציונית , " תוך כדי השתלבות בתהליכי ההפרטה והגלובליזציה הפוסט לאומיים של העידן המכונה " פוסט מודרני , " הוא המשך הוויכוח שהתנהל בעם היהודי לאורך כל תולדותיו , מתקופת שיבת ציון בימי עזרא ונחמיה , על הנורמות המיוחדות של קיומו כעם בין העמים . האתגרים משתנים , התנאים מתחלפים , הבעיות מוגדרות בהתאם וכלי החשיבה מתחדשים , אבל זהו בכל זאת אותו הוויכוח בין התנועות ששואפות להמשיך בדרך הגשמת ייעודו המוסרי רוחני של עם ישראל , המעוגן בתנ"ך ובמקורות הקנוניים של תרבותו , לבין אלו שאינם רוצים להמשיך בה , ובמקביל בין בעלי דעות שונות ודרכים שונות להגדרתו ולהגשמתו של הייעוד הזה . הזיכרון המכונן של עם ישראל , המתועד כמיתוס היסטורי בתנ"ך , קבע את הנחות היסוד שהונצחו במחזור הזמנים השנתי של העם היהודי , בשבתותיו , בחגיו ובמועדיו . לפי הזיכרון המכונן , שנחווה בכל דור ודור כאקטואליות מחזורית , התפתח עם ישראל מבית אב ראשון לעם , שהוא ישות קיבוצית מבוססת על רציפות הדורות המנחילים את מורשתו התרבותית הנצברת מדור לדור . מבחינה זו הוא עם ככל העמים הטבעיים , אבל נבדל מכולם בצורת התהוותו : כל העמים התאחדו כישות קיבוצית כאשר התנחלו בארץ שהייתה להם למולדת ואילו עם ישראל לא יכול היה להתרבות ולהתאחד כישות קיבוצית גדולה בארץ שאבותיו עלו אליה בכוונה להועיד אותה למולדת לעם שיפרה מזרעם , כי אם בשבייה של מעצמה אלילית עריצה , אך רחבה ופורייה - מצרים . אל הארץ הזאת ירד בית האב הראשון בגלל הרעב . לפי המסופר התקבל בכבוד ובתנאי חרות , אבל כאשר עלה על כס השלטון בה מלך עריץ היא הפכה להיות לו לבית עבדים . בית האב התרבה בתנאי העבדות אך השלים אתם כל זמן שהשליט העריץ התנהג עם עבדיו בתבונה כדי לנצלם ביעילות . אולם עולה מן המסופר שכאשר הגיע גודל העם לממדים עצומים התעורר בלב העריץ הפחד מפני התקוממות שתהרוס את שלטונו מבפנים ונקט אמצעי דיכוי חמורים . העם שגדל בעבדות לא העז להתקומם נגד עוצמתו של השליט אבל לא היה יכול לשאת את הרדיפה האכזרית ואז התעורר לזעוק אל אלוהי אבותיו שישיבם אל הארץ שאותה הבטיח להם . אלוהים ראה את סבל עמו , שמע את
|
|