|
|
עמוד:8
קה את אושר הבעילה , המתחרה איתה בקשת החוויות שקדמו לה ובתחושת הפורקן המלא שלאחריה " . ישראל זמורה העיר את תשומת ליבם של הקוראים אל הייחוד יוצא הדופן של הרגשת הטבע ב'עד לא אור . ' הוא ביקש להמשי לה להרגשת הצייד , השרוי בתוך היער . היער הוא ביתו , ממנו מקור פרנסתו ובו - הסכנות האורבות לחייו . ב'עד לא אור' מוצג הטבע כבן בריתו של הפרטיזן היהודי . "המורד הלוחם דבק כאן לטבע והיה עימו לבשר אחד . והחרב - כמוה כטבע : שורשית , גזעית - הכרחית " ! נסיון רציני ראשון להעריך את 'עד לא אור' כיצירה ספרותית נעשה על ידי בנימין הרושובסקי ( ה . בנימין . ( בבואו לסקור את הפואימה על נקודות המוקד שלה הוא מעלה את ההבחנה בין היצירה שלפניו לבין עדות שבכתב . סיפור מעשיהם של פרטיזנים , עלילותיהם ותלאותיהם , אינו נפרש ב'עד לא אור . ' "הדמות המרכזית החיה של הפואימה הוא התל , " בסיס החיים והיציאה של לוחמי היער . אין הפואימה אחוזה ענינית בפרשה ההיסטורית והחווייתית האיומה והעזה כשאול , שקדמה ליער . אין בה הכללות והערכות . אף על פי כן היא מושכת חוטים אל העבר בגיטו ואל העתיד הנחבא מן העין . עיקרה חווייתו של האדם , שנדחק אל היער בכורח הנסיבות . תאוריה מעלים את האדם העומד פנים אל פנים לעומת איתני הטבע , היער , הביצה , האש והרוח . הפואימה רווייה חפץ חיים , המתגלה באמצעות מוטיבים ארוטיים , השזורים בה כחוט שני בהקשרים שונים . המוות כאילו נהדף החוצה . העדרו של המוות במערכות קרב מתבלט דווקא לאור מקרה המוות היחיד בפואימה , שנגרם בתאונה . על כל הפואימה מרחף הרצון העז לא רק להכות באויב , אלא גם לחיות ולהגיע עד אור . בנימין הרושובסקי מבקש לבחון את 'עד לא אור' מתוך השקפה כללית על הפואימה המודרנית בכלל ועל שלוש הפואימות הראשונות של אבא קובנר בפרט . הוא מגיע לידי מסקנה , שהמשורר משליט בפואימה '' את הטיפוסי ביותר , המסמל ביותר . גם הסמלים הקטנים , שבפרטי פרטים , וגם הסמלים הגדולים , שדי להזכירם ברמז על מנת להבהיר לנו את טיבו של המצב - יוצרים את המעט המכיל את המרובה מבחינה מחשבתית ולירית גם יחד . " הפואימה יעד לא אור' עדיין מצפה לתגובות של קוראים וחוק
|
|