|
|
עמוד:12
אהבה ושנאה , ייאוש ותקווה , יצרים ותאוות למיניהם , נתונה לו למשורר מלידה ' . המשורר נושא בלבו אור להכיר את העולם החיצוני המעשי לפי צרכיו . 'אינני רוצה' —אמר גיתה — 'לדרוש במסכת זו , עד כמה דעת מלידה ודעת הניסיון נתמזגו והיו אחדים בנפשי . ' כשהיה צעיר בן עשרים ושתים כתב את 'גץ מברליכינגך ( Gotz von Berlichingen ) ללא נסיון חיים וללא דעת העולם החיצוני , וכעבור עשר שנים השתומם על האמת בתיאורו . דעת מצבי חיים אנושיים קדמה לנסיון החיים . גיתה לא העריך ולא החשיב את ה'מקוריות . ' האדם היוצר — מקוריותו באה לכלל ביטוי במרץ , בכוח , ברצון , בכושר יצירה . את השאר מקבל הוא מאחרים , מאמנים גדולים שקדמו לו ומבני דורו . גיתה עצמו הושפע מן המשוררים היווניים הקדומים , בייחוד מסופוקלס , אבריפידס ומינאנדר , מן המחזאים הצרפתיים , ובראש וראשונה ממולייר , וכן החזיק טובה מרובה לשקספיר , לגולד סמית ( O . Goldsmith ) ולסטרן , ( L . Sterne ) שמהם למד הרבה . גיתה לא התעלם גם מכוח השפעתם של הסופרים הגרמניים , יוצרי הספרות החדשה : קלופשטוק , ( Klopstock ) לסינג , וילאנד והרדר . 'לולי קדמו בני ענק אלה , לא היתה ספרותנו מה שהיא עתה . ' . .. כל האמנים והסופרים הגדולים באמת ספגו השפעות שונות , ועל כן לא היו מקוריים במובן המקובל . אף הלהיטות אחר נושאים מקוריים אינה רצויה , לפי דעתו . חבל על המאמץ . 'מייעץ אני להידרש לנושאים מעובדים מכבר . כמה חיבורים חוברו על איפיגניה . ואף על פי כן שונים הם זה מזה , שכן לא הרי ראייתו של אחד כהרי ראייתו של חברו , כל אחד לפי דרכו . ' בהערכת אמנות גאונית לא נחשבו בעיני גיתה שגיאות בתפיסת מראות הטבע וכשלונות בהיגיון . גיתה התפעל מציור נוף של רובנס שיש בו משום ' עיוות הטבע : ' אור השמש מאיר את הנוף משני צדדים שונים . לדעתו , האמן הוא עבד הטבע וגם אדוניו . למטרה אמנותית נעלה מותר לו לנהוג חופש גם בטבע . גיתה לא מצא כל פסול בסתירה פנימית במחזה מאקבת . פעם נראית ליידי מאקבת כאם לבנים , ופעם אחרת כעקרה . כמשורר גדול היה שקספיר רשאי להתעלם מסתירות , ובלבד שהרושם הדראמאטי יהיה עז . רק במעולים באמנים אפשר למצוא ראייה כה גדולה ומקיפה , המתעלה מעל הטבע ומעל ההיגיון . חשובה האמת הפנימית מהמציאות . למעלה מכול החשיב גיתה את אישיות היוצר . יש שמצא בעלי ידיעות מפ
|
|