|
|
עמוד:7
הקדמה בספר זה אציע עמדה ביקורתית , מנקודת מבט מסורתית , על החילון והחילוניות בישראל . אבחן בו כמה מרכיביה המרכזיים של הזהות החילונית הדומיננטית בישראל , ואיעזר לשם כך בתובנותיו של השיח העכשווי של ביקורת החילון , המציג את החילון כתזה סוציולוגית וכנרטיב היסטורי . ביקורת החילון והחילוניות אינה חדשה בזירה הציבורית בישראל , והיא נשמעת בעיקר מקצהו האחד של המבנה הדו קוטבי דתי-חילוני : זוהי ביקורתם של אלו שמגדירים עצמם "דתיים , " כלפי אלו שמוגדרים "החילונים" ( כמעט תמיד בה"א הידיעה , לציון קבוצה שלמה , הומוגנית , שטיבה ידוע היטב לשומע . ( ביקורת זו מוכרת היטב לכל מי שנחשף לדיון התקשורתי על "מלחמת התרבות" ועל "השסע הדתי-חילוני . " היא מציגה את החילוניות כתרבות ריקנית , ומסווגת אותה לעתים כאחר המוחלט , המייצג כפירה מרושעת לשמה . ביקורת זו היא רכיב מרכזי בבנייתו של האני הקולקטיבי ( המוגדר "דתי , " "חרדי" או "אורתודוקסי , ( " ונדמה שהיא תורמת להבנת הזהות הדתית בישראל יותר משהיא שופכת אור על החילון והחילוניות . כאמור , אציע כאן נקודת מבט אחרת לביקורת החילון והחילוניות , נקודת המבט המסורתית . המסורתיות מתעלה , כך אשוב ואטען לאורך הספר , מעל לדיכוטומיה דתי / חילוני . ביטוייה המגוונים שופכים אור חדש , ייחודי , על תופעה תרבותית פוליטית חברתית חשובה בהיסטוריה של התנועה הציונית ומדינת ישראל - החילוניות כאידיאולוגיה וכמבנה זהות . המהלך שאציע שואב את רעיונותיו המנחים משני תחומים נפרדים לכאורה , אך כפי שאראה בהמשך קרובים זה לזה במידה מפתיעה : האחד הוא הדיון התיאורטי הביקורתי על תזת החילון , כלומר המהלך הבתר חילוני או הפוסט חילוני ; והאחר הוא בחינת מבנה הזהות של יהודים ישראלים המזדהים כמסורתים . אעיר כי שם העצם "מסורתים , " לציון עמדה וקבוצת השתייכות וזהות , עדיף בעיניי משם התואר "מסורתיים , " המכוון אל הקדם מודרניות המאפיינת לכאורה קבוצה זו . גם אם מקורו הבעייתי של השם נותר בעינו , מהלך לשוני זה מאפשר את חילוצו של המושג משיח המודרניזציה והחילון ( ראו יתר . ( 13-12 , 2010 המסורתיות מציעה , לטענתי , עמדה אפיסטמולוגית חדשה שאינה מתמיינת לקטגוריות הבינריות הקיימות . ניסיונות קודמים לחקור את המסורתיות נעשו
|
|