|
עמוד:12
המחזאים הצעירים לבץ דור צעיר של במאים ושחקנים נותן אותותיו ומעגיק ליוצר אפשרויות-יצירה חדשות . [ ג ] יש להטעים את הקשר ההדוק שבץ המחזה העברי לבץ התנועה הלאומית . אץ חידוש בכך שהלשון העברית שעתה באורח פאראדוכסאלי את תפקידיה בתולדות התרבות היהודית במאה התשע עשרה והעשרים . בסוף המאה השמונה עשרה עד לשנות השמונים של המאה התשע עשרה נועד לה ללשון זו להלכה תפקיד מבולל . היא אמורה היתה לשמש שלב המעבר של דוברי אידיש וקוראי עברית מתחומה הסגור של העדה אל עולמה הפתוח של ההשכלה . יוצרי הספרות העברית החדשה וקוראיה תבעו בדרך כלל תיקונים בדת ובחברה והעמידו כאידיאל חברתי את החברה האירופית המתוקנת . רק משנות השמונים ואילך , בעקבות מאורעות היסטוריים שונים ( ה'סופות בנגב / התגברות האנטישמיות , ראשיתה של 'חיבת ציוך ) נוצר הקשר ההדוק שבץ הלשון העברית לבץ התנועה הלאומית . סופר שהכריע משנות השמונים ואילך לטובת הלשון העברית ובחר בה ככלי עיקרי בץ הלשונות האפשריות ( האידיש ולשונות לעז ) - הזדהה עם התנועה הלאומית , שקשרה מעתה שיבה לארץ בשיבה אל הלשון . כלים לשוניים שהוכנו בידי סופרי ההשכלה שלא לשמה שימשו עתה לשמה . היצירות שנכתבו מעתה עברית , בין שסופריהם הזדהו עם הציונות בגלוי ובין שנשארו מחוץ לתחום ( כגון פרישמן , ( נעשו עתה נכסי צאךברזל 'לאומיים / אף כי ספרות זו לא היתה במיטבה ספרות אידיאולוגית ובשירה ובסיפורת התרחקה למעשה מכל גישה דידאקטית . היא נעשתה אידיאולוגיה למעשה בעצם קיומה כעדות חיה לתחיית האומה . המחזה , שיותר מכל סוג ספרותי אחר הוא מתכוון לקהל צופים בלתי-אמצעי שעליו הוא מבקש להשפיע במישרין , מתקשר ממילא במידה מרובה יותר בהלכי הרוח של התקופה . מכאן הקשר המוטעם יותר של המחזאות העברית לתנועה הלאומית-עברית . המחזאי יכול היה לקוות לציבור של שחקנים וצופים רק מקרב שומעי עברית ודובריה , אליהם פנה ובפניהם ניסה להצדיק את קיומו ולהטיף לרעיונות ולמשאות הנפש המשותפים להם . ואם כל המחזות כך , קל וחומר סוג המחזות המצוי ביותר בתקופה זאת-המחזה ההיסטורי . במונח 'מחזה היסטורי' אני מתכוון למחזות שנכתבו בהווה כלשהו על העבר . כוונתה של ספרות היסטורית ליצור זיקה ממשית בץ ההווה לבץ העבר , מתוך ההנחה הפנימית שהעבר הוא בעל ערך חיוני גם כלפי ההווה . תנועה לאומית נזקקת לעבר כדי להצדיק את עצמה ואת האידיאלים שאליהם היא נושאת נפשה בעתיד . העתיד מצטייר לעתים קרובות כשיבה אל העבר .
|
|