|
|
עמוד:13
המאפשרים לגוף לשוטט ולנדוד במחוזות חדשים ולא מוכרים . לעומת זאת , כאשר נשמרים גבולות הסדר החומרי , בהכרח גם נשמרים גבולות המחשבה שנוצרת במסגרתם ואשר נאכפת על ידם . בתרבות שבה האידיאולוגיה המגדרית מזינה את האופן שבו אנו תופסים את עצמנו , ואת אפשרויות הקיום שלנו , המרחב הבנוי מתגלה כביטוי של המבנה האידיאולוגי חברתי וכסטרוקטורה חומרית השומרת על קיומו . כתיבה , כמו גם קריאה , מתבררות בהצעתה של וולף כאמצעים ליצירת מרחב קיום נשי . השאלה היא : כיצד ? כיצד תפלוש פעולת הקריאה / הכתיבה הנשית אל תוך המרחב הגברי שלא מכיר בה , ותיצור בו אפשרות קיום לעצמה ? וולף מתבוננת במבנים האסורים לגישה ורואה בהם ביטויים של עוצמה כלכלית פוליטית רבת שנים - הם צבורים בהון , הם ממחיזים און ומבקשים לעורר יראה . הם מגדירים את מרחבי הקיום הבלתי חדירים , המרירים ובעלי זכויות היתר של הגבריות . בתרבות , שבה נשים מנועות מכניסה למבני יצירת הידע , אין זה מפליא שלא נמצאות נשים יוצרות . בתרבות כזאת , מציעה וולף , השאלה הראשונה צריכה להתייחס אל המבנים עצמם , אל כללי הגישה למבנים אלה , אל עקרונותיהם ואל הערכים המבנים אותם , ואל סוג הידע שנוצר במסגרתם . . 7 מסיבה זו הניחה הביקורת הפמיניסטית מראשיתה את יצירות הספרות של הקאנון ( האנגלוסקסי ) במרכז הדיון הביקורתי על התרבות הפטריארכלית . בכל הדירוגים הקאנוניים , גם בזה האחרון של הרולד בלום ( Bloom , 1994 ) הרוב המוחלט של היצירות הוא גברי . הביקורת הפמיניסטית ביקשה למחות על ההדרה הנשית מהקאנון וליצור קאנון אלטרנטיבי שמכליל גם סופרות במסגרתו ( ראו . ( Showalter , 1977 , Spacks , 1976 ; פמיניזם רדיקלי יותר ביקש לבקר את מושג הקאנון עצמו כמבנה גברי , שמקדש ערכים של מרכז ושוליים , ונוקט דירוג , הדרה , והעלאה על נס של המילה הכתובה . האלטרנטיבה שמציע הפמיניזם הרדיקלי היא בעיקר הרחבת מושג הטקסט עצמו - עיסוק לא רק בטקסטים כתובים אלא גם בחומרים ויזואליים ואחרים ( ראו למשל הוקס , . ( 2007 , 1997 . 8 הקריאה מחדש פתחה אפשרות להתבוננות ביקורתית בקאנון כמנגנון בשירות ההגמוניה : איזו תפיסת עולם מציעים לנו הספרים הגדולים / הקאנוניים ? של מי היא התפיסה המוצעת ? מי מעריך ובורר את הטקסטים המרכיבים את הקאנון הספרותי ? ומאחר שרוב הכותבים הנמנים עם הקאנון הם גברים , יש לשאול : איזה סוגים של דימויי נשיות מובנים לתוך עבודתם ? של מי הם הערכים והאידיאלים המיוצגים ביצירות המופת של תרבותנו ? ההישג הראשון והדרמטי של הביקורת הפמיניסטית היה לחשוף ולהדגיש את הסטריאוטיפ המגדרי כתכונה חשובה של הצורה הספרותית , כפי שעשו בסוף שנות השישים ותחילת שנות השבעים מבקרות כמו מרי אלמן , ( Ellmann , 1968 ) קייט מילט , ( Millett , 1969 ) ג'רמיין גריר ( Greer , 1971 ) ואחרות . בשלב מאוחר יותר , ובמהלך נועז יותר , אנדריאה דבורקין ([ 19861 2005 ) בספרה משגל מנתחת את תיאורי הסקס בספריהם של
|
|