|
|
עמוד:10
הוא בעשרות ארצות ומדינות הפזורות ביבשות אסיה' אירופה' אפריקה ואמריקה . כיצד יוכל החוקר להשתלט על חומר כל כך מפוצל ? האם יש איזה קו שהוא' אשר מאחד את היצירה בארצות מרוחקות זו מזו מלבד השימוש בלשון העברית ? אכן' לאחר ניתוח הטקסטים נוכח המלומד לראות' כי על-אף ריבויים של מרכזי השירה העברית ופיזורם בעולם' לא נתפתחה יצירה מקורית אלא באחדים מהם , והם והם שהטביעו את חותמם על האחרים . לפיכך מותר' כמדומני ' לצרף יחד את ספרות הפיוט של ארצות שונות ולראות בה ביטוי של אסכולה אחת " גם אם יש לעתים הבדלים דקים מבחינה תרבותית . מן הצירופים האפשריים נזכיר' למשל' את ארץ ישראל ואת מצרים בימי הביניים ; את צרפת ואנגליה ; את יוון וארצות הבאלקאן בתקופת ביזאנטיון ואחרי הכיבוש התורכי ; ובמאות הטי'ז הי"ח — את רובה של צפון אפריקה' מזה' ואת רוב מדינות אירופה המרכזית — היינו' גרמניה' אוסטריה' פולין' הונגריה ובוהמיה — מזה . כרם' אין להכחיש שלעתים מתגלים הבדלים גדולים באופיים של שירי הארצות השונות' והגורם העיקרי לכך הוא ודאי ההבדל ברמת התרבות . אפשר להיווכח בכך כאשר משווים שיר שנתחבר באיטליה במאה הי"ז לפיוט מאותה התקופה שמוצאו מכורדיסטאן ; או פיוט ממחבר צפון-אפריקאני בן המאה הי"ט לאחת מיצירותיהם של המשכילים בני זמנו ממזרח אירופה . כאן ההבדלים כל כך מרובים ובולטים עד שבאמת יש מקום לשאלה' מה היסוד המשותף לכולם מלבד הלשון שבה נכתבו . אכן נדמה' שאמנם יש יסוד משותף כזה' גם כשהמדובר ביצירות הנבדלות זו מזו לפי מוצאן וערכן — הריהי הזיקה לספרי המקרא' לסגנונם' לתוכנם ולעולמם הרוחני . לזיקה זו כמה צורות : מן השימוש המכוון ב'שיבוצים / היינו' בפסוקים שלמים או קטועים מן התנ"ך' בשינוי נוסח או בדרך רמיזה לביטוי המקורי ; ועד לחידושים מובהקים בדרכי ההבעה ( המבוססים אף הם על אוצר לשון המקרא ) ולנסיונות להלביש עניינים מםפרי הקודש בניסוח מודרני . אין' כמובן' להתעלם גם מן התלמודים והמדרשים' שהיו למקור השראה למשוררינו' אלא שהשפעתם באה על פי רוב רק כתוספת להשפעת המקרא' שהיתה עיקר . זיקה זו למקרא רווחה עד המאה העשרים' אך היא הולכת ונעלמת . בפעם הראשונה בתולדות ספרותנו נכתבים שירים בסגנון עברי 'מופשט / בלי קשר למקורות היהודיים . אך מוקדם עדיין להתנבא לאן תוליך אותנו דרך כתיבה זו . מכל מקום' נוקט בה רק חלק קטן ממשוררינו החדשים' ואין בה כדי להשפיע על ההערכה של מורשת שירתנו הקדומה בכללה . קשה לקבוע בדיוק מתי מסתיימת תקופת המקרא וספרותה' אך לא נהיה רחוקים מן האמת אם נאמר' שהתקופה שלאחריה נמשכת קרוב לאלפיים שנה . וכאן ראוי להדגיש עובדה נוספת' שלא חדרה לתודעתם של רבים ממשכילינו : בתקופה זו התפתחה השירה העברית בהמשכיות וברציפות' ולא בקפיצות ובהפסקות . את התקופה הארוכה בת אלפיים השנה עלינו לחלק לכמה פרקי זמן קצרים יותר . אמנם כל העוסק במדעים ההיסטוריים יודע' עד כמה שרירותית השיטה שלפיה קובעים את סיומו של שלב
|
|