|
עמוד:790
פרק ו א ויהי כאשר נשמע לסנבלט וטוביה ולגשם הערבי וליתר איבינו כי בניתי את-החומה ולא-נותר בה פרץ גם עד-העת ההיא דלתות לא-העמדתי בשערים : ב וישלח סנבלט וגשם פרק ה א ותהי צעקת העם ונשיהם גדולה אל-אחיהם היהודים : ב ויש אשר אמרים בנינו ובנתינו אנחנו רבים ונקחה דגן ונאכלה ונחיה : ג ויש אשר אמרים שדתינו וכרמינו ובתינו אנחנו ערבים ונקחה דגן ברעב : ד ויש אשר אמרים לוינו כסף למדת המלך שדתינו וכרמינו : ה ועתה כבשר אחינו בשרנו כבניהם בנינו והנה אנחנו כבשים את-בנינו ואת-בנתינו לעבדים ויש מבנתינו נכבשות ואין לאל ידנו ושדתינו וכרמינו לאחרים : ו ויחר לי מאד כאשר שמעתי את-זעקתם ואת הדברים האלה : ז וימלך לבי עלי ואריבה את-החרים ואת-המגנים ואמרה להם משא איש-באחיו אתם נשים ואתן עליהם קהלה גדולה : ח ואמרה להם אנחנו קנינו את-אחינו היהודים הנמכרים לגוים כדי בנו וגם-אתם תמכרו את-אחיכם ונמכרו-לנו ויחרישו ולא מצאו דבר : ט ואמר לא-טוב הדבר אשר-אתם עשים הלוא ביראת אלהינו תלכו מחרפת הגוים אויבינו : י וגם-אני אחי ונערי נשים בהם כסף ודגן נעזבה-נא אתהמשא הזה : יא השיבו נא להם כהיום שדתיהם כרמיהם זיתיהם ובתיהם ומאת הכסף והדגן התירוש והיצהר אשר אתם נשים בהם : יב ויאמרו נשיב ומהם לא נבקש כן נעשה כאשר אתה אומר ואקרא את-הכהנים ואשביעם לעשות כדבר הזה : יג גם-חצני נערתי ואמרה ככה ינער האלהים את-כל-האיש אשר לא-יקים את-הדבר הזה מביתו ומיגיעו וככה יהיה נעור ורק ויאמרו כל-הקהל אמן ויהללו את-יהוה ויעש העם כדבר הזה : יד גם מיום אשרצוה אתי להיות פחם בארץ יהודה משנת עשרים ועד שנת שלשים ושתים לארתחשסתא המלך שנים שתים עשרה אני ואחי לחם הפחה לא אכלתי : טו והפחות הראשנים אשרלפני הכבידו על-העם ויקחו מהם בלחם ויין אחר כסף-שקלים ארבעים גם נעריהם שלטו על-העם ואני לא-עשיתי כן מפני יראת אלהים : טז וגם במלאכת החומה הזאת החזקתי ושדה לא קנינו וכל-נערי קבוצים שם על-המלאכה : יז והיהודים והמגנים מאה וחמשים איש והבאים אלינו מן-הגוים אשר-סביבתינו על-שלחני : יח ואשר היה נעשה ליום אחד שור אחד צאן שש-בררות וצפרים נעשו-לי ובין עשרת ימים בכל-יין להרבה ועם-זה לחם הפחה לא בקשתי כי-כבדה העבדה על-העם הזה : יט זכרה-לי אלהי לטובה כל אשר-עשיתי על-העם הזה :
|