|
עמוד:737
פרק ב א איכה יעיב באפו אדני את-בת-ציון השליך משמים ארץ תפארת ישראל ולא-זכר הדםרגליו ביום אפו : ב בלע אדני ולא חמל את כל-נאות יעקב הרס בעברתו מבצרי בת-יהודה הגיע לארץ חלל ממלכה ושריה : ג גדע בחרי-אף כל קרן ישראל השיב אחור ימינו מפני אויב ויבער ביעקב כאש להבה אכלה סביב : ד דרך קשתו כאויב נצב ימינו כצר ויהרג כל מחמדי-עין באהל בת-ציון שפך כאש חמתו : ה היה אדני כאויב בלע ישראל בלע כלארמנותיה שחת מבצריו וירב בבת-יהודה תאניה ואניה : ו ויחמס כגן שכו שחת מועדו שכח יהוה בציון מועד ושבת וינאץ בזעם-אפו מלך וכהן : ז זנח אדני מזבחו נאר מקדשו הסגיר ביד-אויב חומת ארמנותיה קול נתנו בבית-יהוה כיום מועד : ח חשב יהוה להשחית חומת בת-ציון נטה קו לא-השיב ידו מבלע ויאבל-חל וחומה יחדו אמללו : ט טבעו בארץ שעריה אבד ושבר בריחיה מלכה ושריה בגוים אין תורה גם-נביאיה לא-מצאו חזון מיהוה : י ישבו לארץ ידמו זקני בת-ציון העלו עפר על-ראשם חגרו שקים הורידו לארץ ראשן בתולת ירושלם : יא כלו בדמעות עיני חמרמרו מעי נשפך לארץ כבדי על-שבר בת-עמי בעטף עולל ויונק ברחבות קריה : יב לאמתם יאמרו איה דגן ויין בהתעחפם כחלל ברחבות עיר בהשתפך נפשם אל-חיק אמתם : יג מה-אעידך מה אדמה-לך הבת ירושלם מה אשוה-לך ואנחמך בתולת בת-ציון כי-גדול כים שברך מי ירפא-לך : יד נביאיך חזו לך שוא ותפל ולא-גלו על-עונך להשיב שבותך ויחזו לך משאות שוא ומדוחים : טו ספקו עליך כפים כלעברי דרך שרקו וינעו ראשם על-בת ירושלם הזאת העיר שיאמרו כלילת יפי משוש לכלהארץ : טז פצו עליך פיהם כל-אויביך שרקו ויחרקו-שן אמרו בלענו אך זה היום שקוינהו מצאנו ראינו : יז עשה יהוה אשר זמם בצע אמרתו אשר צוה מימי-קדם הרס ולא חמל וישמח עליך אויב הרים קרן צריך : יח צעק לבם אל-אדני חומת בת-ציון הורידי כנחל דמעה יומם ולילה אל-תתני פוגת לך אל-תדם בת-עינך : יט קומי רני בלילה לראש אשמרות שפכי כמים לבך נכח פני אדני שאי אליו כפיך על-נפש עולליך העטופים ברעב בראש כל-חוצות : כ ראה יהוה והביטה למי עוללת כה אם-תאכלנה נשים פרים עללי טפחים אם-יהרג במקדש אדני כהן ונביא : כא שכבו לארץ חוצות נער וזקן בתולתי ובחורי ששו כי אתה עשית הבאת יום-קראת ויהיו כמוני : כב תבא כל-רעתם לפניך ועולל למו כאשר עוללת לי על כל-פשעי כי-רבות אנחתי ולבי דוי :
|