|
עמוד:514
פרק מט א לבני עמון כה אמר יהוה הבנים אין לישראל אם-יורש אין לו מדוע ירש מלכם את-גד ועמו בעריו ישב : ב לכן הנה -ימים באים נאם-יהוה והשמעתי אל-רבת בני-עמון תרועת מלחמה והיתה לתל שממה ובנתיה באש תצתנה וירש ישראל את-ירשיו אמר יהוה : ג הילילי חשבון כי שדדה-עי צעקנה בנות רבה חגרנה שקים ספדנה והתשוטטנה בגדרות כי מלכם בגולה ילך כהניו ושריו יחדיו : ד מה-תתהללי בעמקים זב עמקך הבת השובבה הבטחה באצרתיה מי יבוא אלי : ה הנני -מביא עליך פחד נאם-אדני יהוה צבאות מכלסביביך ונדחתם איש לפניו ואין מקבץ לנדד : ו ואחרי-כן אשיב את-שבות בני-עמון נאםיהוה : ז לאדום כה אמר יהוה צבאות האין עוד חכמה בתימן אבדה עצה מבנים נסרחה חכמתם : ח נסו הפנו העמקו לשבת ישבי דדן כי איד עשו הבאתי עליו עת פקדתיו : ט אם- מואב והיו כיונה תקנן בעברי פי-פחת : כט שמענו גאון-מואב גאה מאד גבהו וגאונו וגאותו ורם לבו : ל אני ידעתי נאם-יהוה עברתו ולא-כן בדיו לא-כן עשו : לא על-כן על-מואב איליל ולמואב כלה אזעק אל-אנשי קיר-חרש יהגה : לב מבכי יעזר אבכה-לך הגפן שבמה נטישתיך עברו ים עד ים יעזר נגעו על-קיצך ועל-בצירך שדד נפל : לג ונאספה שמחה וגיל מכרמל ומארץ מואב ויין מיקבים השבתי לא-ידרך הידד הידד לא הידד : לד מזעקת חשבון עד-אלעלה עד-יהץ נתנו קולם מצער עד-חרנים עגלת שלשיה כי גם-מי נמרים למשמות יהיו : לה והשבתי למואב נאם-יהוה מעלה במה ומקטיר לאלהיו : לו על-כן לבי למואב כחללים יהמה ולבי אל-אנשי קיר-חרש כחלילים יהמה על-כן יתרת עשה אבדו : לז כי כל-ראש קרחה וכל-זקן גרעה על כל-ידים גדדת ועל-מתנים שק : לח על כל-גגות מואב וברחבתיה כלה מספד כי-שברתי את-מואב ככלי אין-חפץ בו נאם-יהוה : לט איך חתה הילילו איך הפנה-ערף מואב בוש והיה מואב לשחק ולמחתה לכל-סביביו : מ כי-כה אמר יהוה הנה כנשר ידאה ופרש כנפיו אל-מואב : מא נלכדה הקריות והמצדות נתפשה והיה לב גבורי מואב ביום ההוא כלב אשה מצרה : מב ונשמד מואב מעם כי על-יהוה הגדיל : מג פחד ופחת ופח עליך יושב מואב נאם-יהוה : מד הנס מפני הפחד יפל אל-הפחת והעלה מן-הפחת ילכד בפח כי-אביא אליה אל-מואב שנת פקדתם נאם-יהוה : מה בצל חשבון עמדו מכח נסים כי-אש יצא מחשבון ולהבה מבין סיחון ותאכל פאת מואב וקדקד בני שאון : מו אוי-לך מואב אבד עם-כמוש כי-לקחו בניך בשבי ובנתיך בשביה : מז ושבתי שבות-מואב באחרית הימים נאם-יהוה עד-הנה משפט מואב :
|