|
עמוד:145
פרק כב א וידבר יהוה אל-משה לאמר : ב דבר אל-אהרן ואל-בניו וינזרו מקדשי בני-ישראל ולא יחללו את-שם קדשי אשר הם מקדשים לי אני יהוה : ג אמר אלהם לדרתיכם כל-איש אשר-יקרב מכל-זרעכם אל-הקדשים אשר יקדישו בני-ישראל ליהוה וטמאתו עליו ונכרתה הנפש ההוא מלפני אני יהוה : ד איש איש מזרע אהרן והוא צרוע או זב בקדשים לא יאכל עד אשר יטהר והנגע בכל-טמא-נפש או איש אשר-תצא ממנו שכבת-זרע : ה או-איש אשר יגע בכל-שרץ אשר יטמא-לו או באדם אשר יטמא-לו לכל טמאתו : ו נפש אשר תגע-בו פרק כא א ויאמר יהוה אל-משה אמר אל-הכהנים בני אהרן ואמרת אלהם לנפש לא-יחמא בעמיו : ב כי אם-לשארו הקרב אליו לאמו ולאביו ולבנו ולבתו ולאחיו : ג ולאחתו הבתולה הקרובה אליו אשר לא-היתה לאיש לה יחמא : ד לא יחמא בעל בעמיו להחלו : ה לא-יקרחו קרחה בראשם ופאת זקנם לא יגלחו ובבשרם לא ישרטו שרטת : ו קדשים יהיו לאלהיהם ולא יחללו שם אלהיהם כי את-אשי יהוה לחם אלהיהם הם מקריבם והיו קדש : ז אשה זנה וחללה לא יקחו ואשה גרושה מאישה לא יקחו כי-קדש הוא לאלהיו : ח וקדשתו כי-אתלחם אלהיך הוא מקריב קדש יהיה-לך כי קדוש אני יהוה מקדשכם : ט ובת איש כהן כי תחל לזנות את-אביה היא מחללת באש תשרף : י והכהן הגדול מאחיו אשר-יוצק על-ראשו שמן המשחה ומלא את-ידו ללבש את-הבגדים את-ראשו לא יפרע ובגדיו לא יפרם : יא ועל כל-נפשת מת לא יבא לאביו ולאמו לא יחמא : יב ומן-המקדש לא יצא ולא יחלל את מקדש אלהיו כי נזר שמן משחת אלהיו עליו אני יהוה : יג והוא אשה בבתוליה יקח : יד אלמנה וגרושה וחללה זנה את-אלה לא יקח כי אם-בתולה מעמיו יקח אשה : טו ולא-יחלל זרעו בעמיו כי אני יהוה מקדשו : טז וידבר יהוה אל-משה לאמר : יז דבר אל-אהרן לאמר איש מזרעך לדרתם אשר יהיה בו מום לא יקרב להקריב לחם אלהיו : יח כי כל-איש אשר-בו מום לא יקרב איש עור או פמח או חרם או שרוע : יט או איש אשר-יהיה בו שבר רגל או שבר יד : כ או-גבן או-דק או תבלל בעינו או גרב או ילפת או מרוח אשך : כא כל-איש אשר-בו מום מזרע אהרן הכהן לא יגש להקריב את-אשי יהוה מום בו את לחם אלהיו לא יגש להקריב : כב לחם אלהיו מקדשי הקדשים ומן-הקדשים יאכל : כג אך אל-הפרכת לא יבא ואל-המזבח לא יגש כי-מום בו ולא יחלל את-מקדשי כי אני יהוה מקדשם : כד וידבר משה אל-אהרן ואל-בניו ואל-כל-בני ישראל :
|