|
|
עמוד:11
. 1 התגבשות מחקרה של לשון חכמים א . מקורה ומהותה של לשון חכמים במאה הי"ט סברו חוקרים שונים , שהעברית המשנאית מעולם לא הייתה לשון מדוברת . כבר בשנת 1815 כתב ש' לוויזון במאמרו "דקדוק לשון המשנה , " שחכמי ישראל הם שיצרו בכתביהם בדרך מלאכותית את התרכובת הזאת של עברית מקראית , שהייתה יסוד מה , עם הארמית , שהייתה יסוד חי בפיהם . לדעתו , רוב תיבותיה של לשון המשנה הן מילים ארמיות בתמונה עברית , כגון "אילן" ( בארמית.- אילנא , ( או מילים עבריות בתמונה ארמית , כגון "ראוי" ( תרגום שאילה מ"חזי" הארמית . ( כעבור דור אחד בערך חזר א' גייגר , מאבות חכמת ישראל , בתוקף על הדעה , שלשון המשנה לשון מלאכותית היא , לשון המשא ומתן ההלכתי בבית המדרש , כדוגמת הלטינית בימי הביניים . דעה זו נתקבלה על כל חכמי האומות ועל מקצת חכמי ישראל , בלי שגייגר טרח להביא לה ראיות של ממש . לזאת יש לצרף את ההשקפה , שהחלה להלך באירופה בימי המדקדקים , ונתחזקה בימי המשכילים , שלפיה יש לעברית רק דקדוק אחד , הלוא הוא הדקדוק המקראי , וכל השונה ממנו שיבוש הוא , וראוי "לתקנו . " ראוי לציין , שיחס שלילי ללשון המשנה נודע כבר אצל חכמי ימי הביניים . מקצת המדקדקים ומפרשי המקרא ( בעיקר קראים (? קטרגו על לשון המשנה וטענו שלשון זו אינה משקפת לשון חיה בעלת כללים , אלא עברית מלאה שיבושים , ושאין ראוי להסתייע בה כמקור לפתרון מילים וצורות קשות או נדירות במקרא . כנגדם ניצבו חכמים אחרים להגנת לשון המשנה , ונביא כאן את דבריהם של ר' יונה אבן ג'נאח ושל הרמב"ם , שמהם אפשר ללמוד על טענות המקטרגים ועל הגישה המפוכחת והמתקדמת שנקטו שני המשיבים . 1 ש' לוויזון , מחקרי לשון , עמ' . 99-93 המאמר נתפרסם כמבוא למשניות עם פירושו , שיצאו בווינה ב . 1815 A . Geiger , Lehrbuch zur Sprache der Mischnah , Breslau 1945 . pp . 1-5 2 3 וכבר תקפו הקראים את רס"ג על שעשה כן ב"פתרון תשעים מלים בודדות" = ) ידוידאיות . ( ואף דברי ר' יונה אבן ג'אנח ( להלן ) נכתבו כדברי התנצלות והגנה על שהוא מתכוון לעשות כן ב"ספר הרקמה . " פרק א מבוא למחקר לשון חכמים
|
|