ה לי זמן רב שאני עוסק בחקירת ההשפעה של התפתחות מושג הזמן על ^ 1 ההלכה . אחד הדברים המתמיהים הוא ההתעלמות הכמעט מוחלטת של ספרות ההלכה מהמצאת השעון המכני בסוף המאה הי"ג ומן ההתפתחות שחלה ביכולת למדוד זמן בדיוק גובר והולך . השעון המכני חולל כידוע את אחד המפנים החשובים ביותר בתולדות המדע ובאורחות החיים באירופה , ומפליא הדבר כיצד אין התפתחות נכבדה שכזו משאירה שום עקבות - גלויים לפחות - בהלכה העברית , פרט למעבר ההדרגתי והאטי משעות זמניות לשעות אירופיות קבועות . נושא זה לא נדון במחקר כלל , וראה על עניין זה בפרק הבא . אבקש להעלות כאן הלך מחשבה קדום מלפני היות השעון , שנשתקע ברבות הימים , שהיו לו הקשרים הלכתיים מעניינים . דין תוספת שבת נזכר פעמיים בתלמוד הבבלי ( יומא פא ע"א , ראש השנה ט ע"א ) וכן במדרשי ההלכה ( מכילתא בחודש וספרא אמור . ( במסכת יומא נאמר : " כדתניא 'ועניתם את נפשותיכם / יכול יתחיל ויתענה בט , ' ת"ל 'בערב . ' אי בערב יכול משתחשך ? ת"ל 'בתשעה . ' הא כיצד ? מתחיל ומתענה מבעוד יום . מכאן שמוסיפים מחול על הקודש . ואין לי אלא בכניסתו , ביציאתו מנין ? ת"ל ' מערב עד ערב . ' ואין לי אלא...
אל הספר