> דף סוף הקדמתו ל"משנה תורה" כתב הרמב"ם : "כללו של דבר , כדי שלא יהא םעז אדם צריך לחיבור אחר בעולם בדין מדיני ישראל ... לפיכך קראתי שם חיבור זה ימשנה תורתי לפי שאדם קורא תורה שבכתב תחילה ואחר כך קורא בזה ויודע ממנו תורה שבעל פה כולה ואינו צריך לקרות ספר אחר ביניהם . " ובניסוח מקביל בהקדמה ל"ספר המצוות : " "ובכלל , שלא יצטרך עמו אחר התורה ספר אחר זולתו לדעת ממנו דבר ממה שיצטרך בכל התורה , בין מדאורייתא בין מדרבנן . " דברים אלה עוררו התרגשות רבה בין החכמים בני זמנו , במזרח ובמערב . מלבד הבעייתיות הכרוכה בהשמטת מראי המקום למקורות התלמודיים , המזקיקה את הפוסקים להיסמכות עיוורת על בקיאותו של הרמב"ם ועל דרך הבנתו את המקורות , נשמע מדברים אלה מעין עידוד להמרת לימוד התלמוד - המלא על גדותיו חומר דחוי , שאינו תקף הלכה למעשה - בלימוד מרוכז , תמציתי ויעיל יותר בספר "משנה תורה . " עניין זה עורר עליו את תגובתו הידועה של רבי פנחס הדיין , שבכללה כתב : "ראוי להדרתך להורות לעולם שלא יניחו הגמרא מלהתעסק בה , " ואת תשובתו הידועה יותר של הרמב"ם אליו וזו לשונה : שאני חס ושלום לא אמרתי לא תתעסקו לא בגמרא ולא...
אל הספר