בעיית הנשים שנעזבו על ידי בעליהן מאונס או מרצון לא התחילה בעת המודרנית , אולם , כפי שציינתי במבוא , היא החריפה מאוד עם גלי ההגירה הגדולים ועם המשברים הכלכליים והפוליטיים שגרמו לניידות גדולה של יהודים ברחבי העולם . גברים רבים עזבו את משפחותיהם ונעלמו בעולם החדש בהשאירם מאחוריהם נשים גלמודות וילדים נטושים . מצב חברתי זה דרש מחכמי ההלכה התערבות שתאפשר לנשים כאלה להינשא שוב ולא ליפול לעול על כתפיה הדלות של הקהילה . אחד הפתרונות המרכזיים לבעיה זו היה ההצעה , ששבה ועלתה במקומות שונים ובתקופות שונות , לנסח תנאי , שיאמר בעת הנישואין ושיאפשר במקרים חמורים של עגינות את ביטול הנישואין והתרת האישה להינשא לאחר . הרעיון של הצבתו של תנאי בנישואין עשוי לעזור בפתרון בעיות של עגינות וסרבנות גט גם בימינו ולכן חשוב לדון בו גם כעת . כפי שנראה , הדיון בנושא זה בנוי גם הוא על אחד הצירים של הדיון ביחס לנישואין אזרחיים , והוא שאלת מהות הנישואין . התנאי נתפס בעיני מבקריו כפגיעה ב'קדושת' הנישואין והפיכתם למעין חוזה אזרחי בין שותפים . אולם , בנושא זה נכנס לדיון ציר נוסף והוא המתח שבין מסורת וחידוש . מצד אחד עומד ...
אל הספר