אבל כל מאמציו של הורדום לרכוש את חיבתו של העם היהודי ולזכות בכל סימן של החזקת טובה מצד העם עלו בתוהו . רובו הגדול של העם לא קיבל את היד שהושיט לו האדומי וסירב לנהוג בו מידה של חיבה , או להודות בו בפירוש' שהוא מלכו המושל ' בו כחוק וכדין ולא בכוח הזרוע בלבד . שני עיקרי סיבות היו לבך : האחת היתה ברובה במדיניות המלך כלפי חוץ וכלפי פנים , והשנית שורשה באישיותו המסוכסכת . הורדוס' כפי שראינו בפרק הרביעי , האמין במלכות רומי ובשליחותה הגואלת לעמי האיקומני , המלך החזיק באמונה , שפשטה בעמי העולם ההלניסטי הרומאי מיום הקרב ליד אקטיום , שרומי היא גיא חזיון לגאולה חדשה , שבאה לעולם , ואוקטאביינוס אוגוםטוס הוא המוציא אותה לפועל על פי צו עליון . גם העם היהודי הוא בכלל עמי האיקומני ופעולתו של אוגוסטום ה'גואל' חלה גם עליו . מכאן מתחייבות מסקנות מרחיקות הרבה לגבי נוהגו של העם היהודי ועמידתו בפני העולם הנכרי ובפני מלכות רומי בפרט . אין העם יכול להוסיף ולחיות בנפרד מן העולם אלא חייב הוא להשתלב במערכת הגאולה החדשה , להיות עצם מעצמותיו של גוף מלכות רומי , של האיקומני , ולהיות שותף בזכויות ובחובות הרובצות על כ...
אל הספר