נסיון להערכה כוללת כלשהי עשה יוסף בן מתתיהו בכמה מקומות של שני ספריו הגדולים , מקצת ב'מלחמות היהודים' ויותר מזה ב'קדמוניות היהודים / ההשקפה 322 המקיפה , ואולי המעניינת ביותר . נמצאת כאן בספר טז ה > ד 150 §) ואילך , ( וזו לשונה : ' נזדמן להם לשאר ( הסופרים ) לתהות על התכונות השונות שבטבעו של הורדוס . שהרי אם ניתן דעתנו על הנדיבות והטובה שנהג בכל הבריות אי אפשר לו לאיש , אפילו ( הוא ) מהמפחיתים את ערכו , שיכחיש ולא יודה , שהיה בו טעם של גומל חסדים בשיעור גדול ביותר . אבל המביט לנקמות והעוול שעשה בגלוי לנתיניו ולקרובים ( לו ) ביותר ויודע את מזגו הקשה , שאי אפשר היה לפייסו , על כורחו יחשוב אותו לבעל טבע של נפש חיה ( ולבריה ) שבל מתינות רחוקה ממנה . לפיכך סבורים , שהיתה בו משום מידה משונה ( שהיה בה ) דבר והיפוכו . ברם , אני סבור , שלא כך הדבר' אלא שיש טעם אחד לשני ( ההפכים ) האלה . שהרי לפי שהיה אוהב כבוד ונכנע כניעה יתרה ליצר הזה , היה בא לידי נדיבות כל מקום שנזדמנה ( לו ) תקווה ( לזכות ) לזיכרון בעתיד או לתהילה תכף ומיד . ומשום שהיה מוציא כספים למעלה מיכולתו , היה אנוס להיות קשה כלפי נתינ...
אל הספר