אבל הורדוס לא היה שותף לכל השיקולים האלה . הוא לא האמין לפאקירום ולדבריו , שאין הוא בא אלא לעשות שלום בין הצדדים הנלחמים , ושאין כוונתו לסייע בידי אנטיגונום לתפוס את אויביו ולהשמידם ולשלוט בבטחה ביהודה . הורדוס היה בטוח בכך , שהפרתים לא יוותרו בקלות ראש על שעת הכושר להמליך על יהודה איש הכפוף להם והרוחש שנאה כבושה לרומי . הגיונו אמר לו , שאנטיגונוס והפרתים פועלים בעצה אחת וכוונתם להשמיד את אויביהם המשותפים . משום כך לא זו בלבד שהורדום לא ראה כל תועלת בהליכתו של פצאל אל מחנה הפרתים , אלא שדבר זה היה בעיניו מעשה של איבוד לדעת 1 הוא הבין , שהפרתים לא יהססו לאבר את פצאל , ואין הליכתו אצלם מרצונו אלא סיוע למלאכה זו . כבר אותה שעה ( כך נראה לי , ( ולא לאחר שהלך פצאל , היה הורדוס סבור , שעל הנצורים לנסות כוחם ולהתחמק מתוך העיר ולהבקיע להם דרך לאידומיאה . מתקבל על הדעת' שהשתדל להחזיר את אחיו מהחלטתו הפזיזה ולהזהירו מפני הסכנה . אולם אזהרותיו היו לשווא' ופצאל יצא אל באזאפראנס , שהיה אותה שעה בגליל . גם הורקנוס נתלווה אל פצאל , בוודאי כדי לשוות להליכה זו צורה רשמית , הואיל והורקנוס היה האתנארכיס ...
אל הספר