פרק שני: משיח הלכתי לשיח פאסטורי בהלכה הציונית־דתית: מיניות אוטרקית (אוננות גברית)

כפי שטענו בפרק הראשון , הציונות הדתית מתגלמת בחברות בכמה רשתות משמעות . מאחר שהרשתות השונות מייצרות אתוסים שונים ולעתים סותרים , השתתפות בהן חושפת את המשתתפים לאפשרות של קונפליקטים ; פרקטיקה או השקפת עולם של רשת אחת עלולה להיות מנוגדת לזולתה . בפרק זה ננתח מקרה מבחן טיפוסי של קונפליקט - היחס ההלכתי לאוננות גברית . בתרבות המערבית המודרנית , לפחות מאז המחצית השנייה של המאה העשרים , האוננות נתפסת כתופעה נורמלית שהיא חלק מסגנון חיים בריא של בני האדם . תפיסה זו מעוגנת בהכרה בחשיבות המיניות והגופניות לאדם כחלק ממימושו העצמי . המימוש נעשה על ידי האדם עצמו : הוא לומד לענג את עצמו , להכיר את גופו ולבחון את המיניות הרצויה לו . בספרות הפסיכולוגית מודגשת במיוחד פעילות זו בגיל ההתבגרות כחלק מהכרת האדם את המיניות העצמית באמצעות הדמיון , בטרם התנסה בכך עם זולתו . מחקרים מלמדים כי נשים וגברים המתנסים באוננות מחוברים יותר למיניותם ורואים אותה כחלק חשוב בחייהם . הפסיכולוגיה רואה את 1 על השינויים ביחס לאוננות ראו לאקר , אוננות , עמ' ; 104 , 17-12 קונץ , נישואים , עמ' . 189 , 150 על יחסה של היהדות לאוננות...  אל הספר