פרק עשרים ושניים פרשנות מקרא עברית־ביזנטית קדומה סביב שנת 1000 מן הגניזה

ס שהעמידה של נ' דה הגניזה לנג'י הקהירית הוא אחד בידינו מקובצי , בעיקר המקורות משום החשובים תרומתו והקדומים הייחודית ביותר ורבת ההיקף לחקר פרשנות המקרא העברית באירופה . חלקו העיקרי של הספר הוא פירוש עברי ביזנטי קדום לספר יחזקאל ולמקצת ספרי תרי עשר , המועתק ממגילת קלף שזמנה סמוך לשנת . 1000 זהו פירוש המקרא העברי הלא קראי הקדום ביותר שהגיע אלינו עד כה מאירופה של ימי הביניים , ולמחקרו השלכות רבות גם אל עבר תחומים נוספים במדעי היהדות . המהדיר , שתחום התעניינותו המקצועית הוא חקר התרבות היהודית היוונית לדורותיה , ואף פרסם ספרים ומאמרים חשובים במקצוע זה וערך כתב עת המוקדש לנושא זה , אסף כאן אל מקום אחד טקסטים עבריים קדומים מן הגניזה שתוכנם מעיד עליהם בבירור כי נכתבו בארץ דוברת יוונית , לקהל יעד הקורא יוונית , ומילים יווניות ממלאות את חללם . ואולם אין לדעת אם מדובר באסיה הקטנה או בדרום איטליה . רוב הטקסטים רואים אור לראשונה במהדורתו של דה לנג , ' ואלו הם , לפי סדרם : כתובה קדומה , שלושה מכתבים פרטיים , ארבעה קטעי הגדה של פסח , תרגום יווני לקהלת , גלוסר למקרא , "סכוליה" פרשנית לתורה ולספר יהושע ...  אל הספר
מוסד ביאליק