בשיח הציבורי הישראלי יש שני מחנות : מחנה האמת — קטן , צבעוני , תזזיתי ואידאולוגי ; והמחנה האדיש — גדול , אפור , פסיבי ונהנתן . שני המחנות גם יחד עלולים להוליך את מדינת ישראל לקטסטרופה . הנציגים הבולטים של מחנה האמת הם עושי הכותרות : מכאן — השמאל הקיצוני , ומשם — הימין הקיצוני ; מהצד האחד פונדמנטליזם דתי , ומהצד שכנגד פונדמנטליזם ליברלי וכיוצא באלה . עמדות הקצה חלוקות זו על זו בתכנים , אך שותפות בעמדותיהם העקרוניות כלפי המציאות : אלו גם אלו באות לשיח הציבורי כשהן חמושות באמת חד משמעית , שאינה ניתנת לוויכוח . אין פרט בתמונת העולם של המחנה האחד שדומה לזה של יריבו האידאולוגי , אך התמונה עצמה שווה באפיון העליון שלה : היא חד ממדית . עם מחנה האמת נמנים לא רק קנאים , בעלי דעות קצה מתנחליות או פוסט ציוניות , אלא רבים אחרים ששדה הפעילות שלהם נמתח לאורכה ולרוחבה של המציאות הישראלית . הצד השווה שלהם הוא היכולת לפרש את המתרחש לפי עקרונות מסדרים , בעלי אופי גיליוטיני , שעולים בקנה אחד עם אמונתם והשקפותיהם . אפשר למצוא אותם בכלכלה , בדת , במדע , במשפט , בתרבות וכמובן גם בפוליטיקה . התקשורת , שבעצמה ...
אל הספר