המשפט הוא מכשיר חברתי שאמור לבטא בהכרעותיו את ערכי החברה , את תרבותה ואת האתוס שלה . לפיכך , שאלת היסוד שאמורה להעסיק את אזרחי ישראל היא : האם המשפט הישראלי הנוהג אכן מתאים לצרכיה של החברה הישראלית ? להערכתי , התשובה איננה חיובית . מדינת ישראל מתקיימת מתוך דואליות תרבותית : התרבות המערבית ליברלית מכאן , והתרבות היהודית מסורתית משם . בחוקיה של המדינה , וחשוב מכך , בתודעה הקולקטיבית של רוב אזרחיה , היא מוגדרת כ"מדינה יהודית ודמוקרטית . " במובן זה מדינת ישראל היא ארגון בעל אופי ייחודי : מעולם לא התקיימה מדינה יהודית שאופייה היה דמוקרטי , ומעולם לא התקיימה דמוקרטיה שאופייה היה יהודי . ואולם כפל השייכויות הייחודי של המדינה איננו מתבטא במערכת המשפט שלה . מי שמבקש להתחקות אחר האופי הדמוקרטי של משפט המדינה — לא יתקשה במלאכתו . אך מהו האופי היהודי הייחודי של המשפט הישראלי ? כיצד תוכני המשפט — הערכים , האיזונים ביניהם וההקצאה המסוימת של זכויות ושל משאבים — מושפעים מיהדותה של החברה שבה הוא מתקיים ? על השולחן הציבורי הישראלי מונחים שני דגמים ל"ייהוד" המשפט הישראלי : האחד , המקובל על הציבור הדתי ל...
אל הספר