הכול מודעים למקומו המרכזי של המשפט ושל מערכותיו בחיי החברה הישראלית . ידו של המשפט בכול וגם , בעשור האחרון , יד כול בו : נוכחותו הבולטת ומעורבותו המעמיקה בחיינו מעסיקות בלא הרף את התקשורת , את הפוליטיקה ואת האקדמיה . תופעה דומה , פחות גלויה לציבור הרחב , מתרחשת גם ביחס למקומו של משפט ההלכה במעגלי החיים של הקהילות היהודיות דתיות לסוגיהן . בעבורן ההלכה היא אחד הביטויים המרכזיים לתרבות היהודית בדורנו . ממנה הן גוזרות לא רק חלק ניכר של פרקטיקות חייהן , אלא גם את מכלול זהותן היהודית . אמנם מרחב החיים הדתי איננו מרוקן מערכים , מהגות , מיצירה ומזיכרון היסטורי חוץ הלכתי , אך אין ספק ששמור בו מקום של בכורה לעולם המשמעות והנורמות ההלכתיות . האם יש מכנה משותף בין שתי התופעות ? האם אפשר לרקום סיפור אחד המנהיר את ההשתוקקות של החברה היהודית בישראל אל המשפט ואל ההלכה ? ההשוואה בין שתי מערכות , שטיבן הפנימי שונה בתכלית , מוקשית , ואף עלולה לעורר התנגדות אצל הקברניטים של כל אחת מהן . ואף על פי כן מתבקשת תשובה חיובית הקשורה לעובדה הבנלית ששתיהן מתפקדות במסגרת מציאות חברתית תרבותית אחת . הדומיננטיות הגו...
אל הספר