הרב זלמן מלמד , שעמד בראש ועד הרבנים של יש"ע , קבע פסק הלכה האוסר על פינוי מאחזים בלתי חוקיים והמצווה לסרב פקודה בהקשר זה . לפסק זה הצטרפו רבנים נוספים . תוצאתו המעשית של הפסק קשה ביותר : התלמידים ושומעי לקחם של הרבנים הללו נדרשים לבחור בין סרבנות לחוק ובין סרבנות להלכה . בשל הפסק ייחשב ציות לחוק עברה דתית , כמוה כחילול שבת או אכילת טרפה . מנגד , ציות לפסק ההלכה הוא עברה על החוק , ביטוי מובהק של מרד בממלכתיות הישראלית . הנה כי כן דורשים אחדים ממנהיגיו התורניים החשובים של הציבור הדתי לאומי שהוא יוותר על אחד משני המרכיבים הבסיסיים של זהותו : או דתי או לאומי . כיצד הם מעזים ? האוזן הציבורית כבר התרגלה לשמוע " מועצת חכמים , " " גדולי דור , " או " אדמו"ר שליט"א" הפוסקים הלכה בסוגיה פוליטית הנוגעת למדיניות חוץ וביטחון . ידועה לכול פסיקתם של יותר ממאתיים רבנים נגד מסירה של שטחי ארץ ישראל בהליך מדיני . קיימת גם פסיקה הפוכה בדבר החובה למסור שטחים בהתקיים תנאים מסוימים . הרב מלמד וחבריו , הקובעים כי סרבנות לפינוי מאחזים היא צו נורמטיבי אלוקי , חורשים , מהבחינה העקרונית , בתלם קיים . את עמדתם העק...
אל הספר