אין ספק שמדינת ישראל היא התופעה החשובה ביותר בעולמה של היהדות בדורנו . כיצד מגיבה הדת למדינה ? הקהילה החרדית והקהילה הציונית דתית מתעניינות במדינה באינטנסיביות מנקודת ראות תאולוגית . ואולם האם השפה המרכזית של הדת — ההלכה — מתמודדת עם היום יום הריבוני ; עם ה"דם , שפיר ושליה" של מדינת ישראל ? האם יש הלכה ציונית ? ככלל , פסיקת ההלכה של רבנים בני דורנו ממעטת לעסוק במדינה . הרקע לכך נעוץ בעובדה שההלכה התפתחה במציאות של קיום גלותי , בהיעדר ריבונות . לפיכך , עיקר תשומת לבה מופנית ליחיד , לתא המשפחתי ולקהילה . בכל התקופה המעצבת של ההלכה היא לא נתבעה להסדיר קיום ריבוני . כך נפערו בה חללים נורמטיביים , לקונות ענקיות , בשלל הנושאים המרכזיים שמאפיינים חיים ציבוריים ריבוניים בזמננו . קשה לתקן מצב זה : ההלכה היא שיטת משפט תקדימית , וחסרונם של תקדימים מעשיים במשך אלפיים שנה הוא גורם מעכב שקשה להגזים בחשיבותו . ההלכה גם נעדרת גוף מחוקק מתפקד , ולכן הבור ההלכתי בעניינים של משפט ציבורי ממלכתי מתקשה מאוד להתמלא מחולייתו . אמנם יש בתולדות ההלכה עיסוק לא מבוטל במשפט ציבורי , אך הוא מתמקד בשאלות האופייניות ...
אל הספר