דמונים הם יסוד של קבע בחיים האנושיים . עובדה היא שכל תרבות , בכל דור ודור , ממציאה לעצמה דמונים . לכן , הרצון לסלקם מחיינו , רציני ככל שיהיה , אינו יכול להיות הנשק היחידי למלחמה בם . נדרשת דרך נוספת שמכירה במציאותם של דמונים שעה שהיא מתמודדת עמם . אדרבה , כמו שנציע , אפשר אף להשתמש בתופעת הדמון כדי להילחם בתהליכי דמוניזציה . דמוניזציה של האחר משליכה את הרוע הקיים בנו עליו , ופוטרת אותנו מאחריות . אבל בה במידה היא רוויה בהונאה עצמית : אנו פוטרים עצמנו מהכרה בקיומו של דמון בתוכנו . אכן , המרחב שבו מתקיים הדמון הוא לא רק שם , בחוץ , אלא הוא גם חלק מהווייתנו העצמית . כמו שטען אריך נוימן , הממשיך את תורת רבו קרל יונג , הדמון הוא צל המלווה את הווייתו של כל יחיד ויחיד . הוא הצד האפל שבקיומו . כשאדם הגון ( ומי איננו רואה עצמו ככזה (? מסתכל בראי הוא מדמה לראות מולו " אני" שכולו חיוב . הוא ער כמובן למגבלותיו ולכישלונותיו , אבל תדמיתו הכולית היא של " אני" מואר . את חטאיו הוא מייחס ל"יצר רע , " לדחפים שגברו עליו , לפיתוי שנפל לתוכו וכיוצא באלה . אבל מעבר לבורות שאליהם הוא נופל לעתים , תופס האדם הה...
אל הספר