המונח " מולדת" נטען משמעויות בעייתיות וקוטביות . מהצד האחד יש מי שבשם המולדת מסיק את הצידוק הכללי לנשל ולפגוע באחרים — ערביי ישראל או פלשתינים . הללו , כך נטען , פוגעים במולדת . זו טעות חמורה שמועצמת דווקא מפני שמי שטוען אותה סבל מהיעדר מולדת ; התנסה בזרות . הניסיון להזיר את ערביי ישראל או את הפלשתינים ממולדתם , חוץ מהבעיות המוסריות הגדולות שיש בו , מגלה אי הבנה מוחלטת של רעיון המולדת שבשמו פועלים המדירים והמנשלים . מן הצד האחר אנו עדים לעלייה ברעיון הקוסמופוליטיות בישראל . לרעיון זה כמה ביטויים : ראשית , הדגשת יתר של שיח האזרחות על חשבון שיח הזהות . הזהות מטבעה קשורה למיתוסים של מקום , שפה , זיכרון והיסטוריה . לעומת זאת האזרחות קשורה לחברות ביחידה הפוליטית ; חברות , שבגרסאות הקוסמופוליטיות מתעלמות מהזהות . שיח האזרחות הקוסמופוליטי מדמה את האזרח ל"יש" מופשט שאינו חי בהקשר היסטורי , תרבותי ומקומי : הוא רק " אזרח . " זהותו נידונה להיכלא בין כותלי ביתו האינדיבידואלי . הזהות הפרטיקולרית הולכת ומיטשטשת ; היא כמין פרפרזה לקיום הולם יותר — קוסמופוליטי . שיח מנשל זהות הוא פעולה דה הומנית , שחו...
אל הספר