נכתב ערב הקמת ועדת החקירה למלחמת לבנון השנייה ) ערב ראש השנה תשס"ז , ספטמבר . ) 2006 * * * רק לעתים נדירות סדר היום הפרטי וסדר היום הלאומי מתמזגים זה עם זה באורח חד כל כך כמו בערב ראש השנה תשס"ז . הימים הנוראים הם מועד שנתי מסורתי להתבוננות פנימית , לביקורת אישית , להרהור איכותי שמציף את התודעה . ואולם השנה , ימי הדין והחשבון מקבלים גם היסט חריף אל המישור הציבורי , שמסב לרבים תחושת אי נחת , מועקה והיעדר סיפוק . הדיון ב"מצב" מלווה בצקצוק לשון , בתנודת ראש ובאנחה שבורה . רבים מאמינים — או לפחות מקווים — כי הדרך לתיקונו חייבת לעבור דרך חקירה קפדנית של מאורעות העבר . אף אם הבקשה להקמת ועדות חקירה אינה חפה מאינטרסים מורכבים , ברור כי מקורה הפופולרי בקול ציבורי צלול , רחב ועמוק שחותר לתיקון העתיד לא רק באמצעות יוזמה , סדר יום או מנהיגות חדשים , אלא קודם לכך באמצעות הפניית מבט נוקב אחורה — בירור העבר . בשני הממדים , הפרטי והלאומי , אין אפשרות לתיקון בלא הבנה של העבר והפנמתו בהווה למען העתיד . התוכן המסורתי של ראש השנה היהודי , קו פרשת הזמן , מדגיש כי אי אפשר להיפרד מהעבר . אין פטור ממנו . המע...
אל הספר