ההפך מאהבה אינו שנאה אלא אדישות . — אלי ויזל ב מהלך חיינו אנחנו נתקלים מדי יום ביומו בעשרות בני אדם . כל אדם שאנחנו פוגשים הוא עולם ומלואו . אבל אנחנו חולפים על פני כל האנשים האלה , והגישה שלנו כלפיהם היא בעיקרה אינסטרומנטלית : אנחנו שמים לב רק להיבטים העשויים להועיל לנו . מה יקרה אם ננסה לראות בכל אחד ואחד מהם אדם בפני עצמו ולא אמצעי להשגת מטרה ? מה יקרה אם ננסה להכיר אנשים , לעבור מבעד לכל המסכות , התארים והתוויות ולראות אותם כמות שהם ? נבחין ביופי הפנימי שלהם , נעריך אותם כערכם — וכתוצאה מכך העולם ייראה לנו ( ואף יהיה הלכה למעשה ) טוב יותר . עם הזמן — ומבלי שנתכוון לכך — התוצאה של תהליך זה , שבו למדנו לראות את הזולת באמת , תהיה שנתחיל לראות גם את עצמנו באור שונה , כבני אדם בעלי ערך עצמי , בלי קשר לתועלת שאנחנו מסוגלים להביא לאנשים אחרים . כבר שנים רבות אני מרצה על מרווה קולינס , המורה האגדית משיקגו . אני מתאר את הנסים שחוללה עם ילדים בסיכון וכיצד עזרה להם להגשים את הפוטנציאל העצום שטמון בהם , פוטנציאל שלעתים קרובות מאוד נותר ללא הכרה , ללא הערכה , ולמרבה
אל הספר