מן המשקלים ובניני השירה הערביים לכל צירופיהם השונים , שהיו בכבליהם הכבדים למוקש לשירה העברית ולהתפתחותה במשך מאות שנים , ביטל [ לוצאטו ] הרבה ולא הניח מהם אלא מועט קטן ובמקומם השתמש במשקל חדש ובתבניות חדשות [ ... ] משקל נגיני ומוסיקלי ובניין חופשי ומרווח , שהנם נעימים יותר גם מצד עצמם וגם קרובים ונוחים יותר לריתמוס הטבעי של השפה העברית ולרוחה . על ידי כך גאל את השירה העברית מעבדות לחירות ממש ויחדש את נעוריה . הוא היה אפוא הראשון שמצא שוב את הנתיבה האובדת לתחיית שירתנו , בחברו את זו אל מקור חייה הקדמוני — לכתבי הקודש והוא גם שהמשיך אליה משירת אירופא הקלאסית את הסילון הראשון , צינור משפיע כוח חדש וחיים חדשים , לא ידועים לשירה העברית מתמול שלשום . ה"כבלים" הם אפוא המשקלים והצורות של השירה הערבית וה"גאולה" מעבדות לחירות היא הריתמוס והמוזיקליות הקרובים ל"ריתמוס הטבעי" של השפה העברית הנמצא בכתבי הקודש . אין זה כלל חילון של מושג הגאולה אלא האנשה תאולוגית חמורה של הלשון העברית , בהמשך ברור לתפיסתו של יהודה הלוי בהכוזרי . השימוש בסמל ה"כבל" רומז בגלוי לשירו הנודע " לבי במזרח , " תוך פירוש מטא פ...
אל הספר