" הכניסיני" ( אדר תרס"ה ) הוא שיר יחיד במינו בשירת ביאליק . שיר כזה יכול להיאמר פעם אחת בלבד , משום שהוא נוגע בגרעין היגון שהמשתמע ממנו הוא אי דיבור , שתיקה וביטול ה"אני . " הכניסיני תחת כנפך , והיי לי אם ואחות , ויהי חיקך מקלט ראשי , קן תפלותי הנדחות . ובעת רחמים , בין השמשות , שחי ואגל לך סוד יסורי : אומרים , יש בעולם נעורים — היכן נעורי ? ועוד רז אחד לך אתודה : נפשי נשרפה בלהבה ; אומרים , אהבה יש בעולם — מה זאת אהבה ? הכוכבים רמו אותי , היה חלום — אך גם הוא עבר ; עתה אין לי כלום בעולם — אין לי דבר .
אל הספר