שלושת השירים שיתוארו משרטטים , כל אחד בדרכו , את גבול הדיבור שאחריו משתרעת שתיקה , וה"אני" מדמה בהם את מרחב השתיקה ואף בונה אותו באמצעות המילים — המילים הבונות את גבול המילים . כל אחד מהשירים מציג מודוס אחר של שתיקה ומערכת סיבתית אחרת להתרחשותה . כל אחד מהם נכתב מתוך ממד אחר בעולמו של ביאליק : השיח הארוטי הרומנטי — " הכניסיני , " העימות עם דמות האם — " לבדי , " ומרחב ה"גדלות , " הכולל את עמדת ה"נביא , " ה"תוכחה" וה"זעם , " המוביל גם הוא אל גבול השתיקה , ב"מי אני ומה אני . "
אל הספר