בין שירי ביאליק של תרנ"ט ותר"ס מצויים כמה שירים הנראים בדיעבד כמין הדים מקדימים לרגע ההמראה שעתיד היה להתרחש בשיר " צפרירים" ( סיון תר"ס . ( השיר " משומרים לבוקר" ( תרנ"ט , ( אף על פי שנושאו הגלוי הוא שעת השחר עצמה , ונראה כאילו ביאליק מנבא בו את העתיד להתרחש אצלו בשנים הבאות , הוא שיר נאומי ציוני נמלץ וכמעט " חיבת ציוני . " תמונת השחר שבו , על קרני האור ש"פרצו קדם וים / תפרוצנה תימנה , צפונה " – עסוקה ברושם השגב של רגע הזריחה כרגע של אקסטזה טקסית : " הן מה נאדר , מה נשגב המחזה הזה , " ! וחוויית השגב הזאת אינה מאחרת להנביע דמעה מעיני העם העובר אז מעין קתרזיס . " פעמי אביב" ( תר"ס ) שנראה לרבים מפרשניו של ביאליק כמבשר ברור של ה"המראה , " מכיל מעין ידיעה מוקדמת בדבר איזו תפנית גדולה : " היתה רוח אחרת , גבהו שמי השמים " ... אבל גם הוא אינו כזה לדעתי . גם אם הוא רחוק מן המליצה הנאומית , אין הוא עוסק כלל בבניית קשר בין חזיון הטבע לבין חוויית חושים ונפש . זהו שיר מרשים מאוד , אבל עניינו הוא בבנייה של תמונה אפית גדולה , והוא נאמר מתוך שכלתנות שבולמת את המטען הרגשי האצור בו : " עוד מעט והשתפכו...
אל הספר