הסרט עצמו הוא אנטי לאומי ] ... [ אי אפשר לתפוס אותו אחרת . לפני סיום הדיון במגמות החדשות להצגת האחר במחצית השנייה של שנות העשרים , עלינו לבחון זירה חשובה נוספת שבה התאפשר להציג — אכן , באופן הקיצוני ביותר — את האחר המוחלט : סרטים החוזרים אל אירועי מלחמת העולם מנקודת מבט גרמנית . סרטי מלחמה זכו לדגש מיוחד בשיח האינטלקטואלי המתייחס לריאליזם של סרט הקולנוע ולכוחו התעמולתי . פציפיסטים ראו הזדמנות להציג בסרטי המלחמה את ההתנסות בזוועות החפירות — כפי שכתב אלברט איינשטיין — באופן שירתיע מתמיכה במלחמה נוספת . עבור הלאומנים היה הסרט הזדמנות לחזרה תרפויטית אל זירות הלחימה , אשר הבליטה את להט הקרב ואת ההתעלות הפטריוטית של הלוחם , ואפשרה להתעלם מן התבוסה ומחוסר הוודאות שבא לאחריה . לכאורה מספקים סרטים אלה — גם הפציפיסטיים שבהם — דימוי המתייחס באופן ישיר לתפיסות לאומיות של הקהילייה שאליה משתייכים הצופים . בספרות המחקרית נהוג לראות בסרטי המלחמה הגרמניים חלק מן המאמץ לבנות את הזהות הלאומית הגרמנית לאחר התבוסה , תוך ערו ּ ר של רגש פטריוטי ותחושה של התעלות קולקטיבית כנגד אויב חיצוני . אולם במחצית השנייה...
אל הספר