" משבר" היה אחד ממושגי המפתח בשיח האינטלקטואלי ברפובליקת ויימר . למעשה , במקרים רבים המושג תיאר בעיקר חזרה אל בעיית היסוד של המחשבה המודרנית בתקופה שבה הורגש שבר בין מסורות העבר , ההתנסות בהווה והציפיות לעתיד : בעיית הלגיטימציה של הידע . בעיה זו קיבלה דגש עם עלייתה של הנאורות והערעור על המעמד האבסולוטי של המוסדות הדתיים והמלוכניים . כאשר הורגש , כפי שכתב עמנואל קאנט , כי החל עידן חדש שבו מסורות העבר אינן מתאימות עוד להתנסויות ההווה , התחדד הצורך למצוא חלופות למסורת ולדת , שיבטיחו כי אמונה , מערכת ערכים וצורת משטר מסוימת הן " נכונות" או " טובות . " כפי שציין מרולד וסטפאל , תפיסת העולם שצמחה מתוך בעיית הלגיטימציה קשורה בשתי חרדות יסודיות : מפני האמת המוחלטת , שאינה ניתנת לביקורת — המאפיינת את החשיבה המיתולוגית והדתית — ומפני הקביעה השרירותית שאין על מה לבסס את הלגיטימיות שלה . הפתרון שאימצה מסורת המחשבה של הנאורות לחרדות אלה מופיע כבר בהגיגיו של רנה דקארט . הוא קשור בשני עקרונות בסיסיים , המגדירים את תכונותיו של הסובייקט : עקרון האוטונומיה של התבונה , שלפיו התבונה איננה זקוקה לערובות מטפ...
אל הספר