בשני המקרים , קריסת כוכב או פיצוץ ננס לבן , ממשיך גל ההדף שנוצר להתפשט בתווך הבין כוכבי במשך אלפי שנים לאחר הפיצוץ ולפלוט קרינה . בפרק זמן קצר יחסית , עשרות עד מאות שנים לאחר הפיצוץ , נפלטים אור וקרינת רנטגן חזקה , שאותה ניתן לגלות באמצעות לוויינים מתאימים . מאוחר יותר , כאשר גל ההלם נחלש , נפלטת בעיקר קרינת רדיו . צופה מרוחק יראה מקור קרינה כדורי המתפשט באטיות . מקורות קרינה אלו מכונים שאריות סופרנובה , והם מעין בתי קברות לכוכבים שהושמדו בפיצוץ . במקרים שבהם הפיצוץ מוליד פולסר במרכז , תיווצר שארית סופרנובה בעלת מקור אנרגיה נוסף — רוח הפולסר — כבמקרה של ערפילית הסרטן שנדון לעיל . למערכות הללו יש תכונות שונות מאלו של שארית סופרנובה רגילה . שאריות של סופרנובות הן גם בתי החרושת לחלקיקי הקרינה הקוסמית הגלקטית . החלקיקים מואצים כתוצאה מהתנגשויות חוזרות ונשנות בגל ההלם המתפשט בתווך הבין כוכבי . כאשר האנרגיה של חלקיק המואץ בגל ההלם עולה על ערך מסוים , שתלוי בגודל אזור ההאצה ובחוזק השדה המגנטי , הוא " בורח" מהמערכת , ותהליך ההאצה נפסק . מסיבה זו , רק קרינה קוסמית באנרגיות ביניים יכולה להיות מי...
אל הספר