מיד עם ירידת הלחץ במרכז הכוכב , לאחר כיבוי כור ההיתוך , מתחילה קריסה של ליבת הכוכב , המכילה כעשירית ממסת הכוכב המקורי . חלקי הליבה נופלים למרכז במהירות גדלה והולכת , כתוצאה מכוח הכבידה ההדדי הפועל ביניהם , ואנרגיית הכבידה של הליבה הופכת לאנרגיה קינטית של החומר המאיץ פנימה . קריסת הליבה מהירה בהרבה מהתכווצות מעטפת הכוכב , המכילה את יתרת החומר , דבר שמוביל להיפרדות ליבת הכוכב מהמעטפת החיצונית . תוך כדי קריסה מתחממת הליבה כתוצאה מהתנגשויות אקראיות של גושי החומר הנופלים למרכז . כתוצאה מהחום הרב שנוצר , מתפרקים גרעיני האטומים של הליבה למרכיביהם השונים — פרוטונים , נויטרונים ואלקטרונים — ונפלטת קרינה רבה . הצפיפות הגבוהה של חומר הליבה אינה מאפשרת לקרינה לברוח החוצה , והיא נשארת לכודה שם . נוסף על כך , בגלל הלחץ העצום השורר בליבה , פרוטונים ואלקטרונים מתאחדים ויוצרים נויטרונים נוספים , וכך מתקבל חומר עשיר בנויטרונים . בתהליך הזה , שהוא התהליך ההופכי של דעיכת בטא ( ראו בפרק " נויטרינו — החלקיק החמקמק , ( " נפלטים חלקיקי אנטי נויטרינו ( האנטי חלקיק של הנויטרינו , ( שבניגוד לקרינה האלקטרומגנטית ...
אל הספר