מרגע שהבינו האסטרופיזיקאים שמקור האנרגיה של השמש הוא הכור הגרעיני שבמרכזה , היה ברור שגילוי חלקיקי הנויטרינו שפולטת השמש יהווה הוכחה חותכת לנכונות התיאוריה של מבנה והתפתחות הכוכבים . חישובים מפורטים ניבאו במדויק את שטף חלקיקי הנויטרינו שאמור לחדור לכדור הארץ , ובהתאם לכך החלו נעשים מאמצים לבנות גלאי מתאים וגדול מספיק שיוכל למדוד אותם . את הניסוי הראשון תכנן הפיזיקאי הניסיונאי ריימונד דייוויס בעזרתו של התיאורטיקן ג'ון בקול , שלימים עמד בראש הקבוצה לאסטרופיזיקה במכון ללימודים מתקדמים בפרינסטון . הניסוי נבנה בתוך מכרה זהב בשם הומסטייק , הממוקם במדינת דרום דקוטה שבארצות הברית , ופעל מ 1970 עד להשבתתו ב . 1994 כגלאי שימש מכל ענקי שהכיל 380 מטרים מעוקבים של חומר כימי המשמש לניקוי , שבאמצעותו ניתן היה " לתפוס" חלק מחלקיקי הנויטרינו האלקטרוני שעברו דרך הגלאי ( השמש פולטת בעיקר נויטרינים בטעם אלקטרון . ( מהר מאוד התברר שקיימת בעיה . אמנם חלקיקי נויטרינו התגלו , אך רק כשליש מהכמות שניבאה התיאוריה . שני השלישים האחרים הלכו לאיבוד . בתחילה חשבו שמשהו השתבש בניסוי או בחישוב התיאורטי של בקול . אך ...
אל הספר