בכוכבים רגילים , ובכללם השמש , מתקיים קשר הדוק בין עוצמת האור הנפלט מהכוכב למסתו — ככל שמסתו של הכוכב גדולה יותר , הוא פולט יותר אור ונראה בהיר יותר . משימוש בקשר זה ניתן להסיק את מסתו של כוכב כלשהו מתוך מדידת הבהירות שלו . כיוון שגלקסיה היא אוסף של כוכבים , האור הנפלט מהגלקסיה הוא סך אורם של הכוכבים המרכיבים אותה , ולכן ניתן להסיק את מסתה ( שהיא סכום המסות של כל הכוכבים בגלקסיה ) מתוך מדידת הבהירות שלה . אם יודעים את מסתם של גופים ביקום , ניתן לנבא כיצד כוח הכבידה שלהם ישפיע על גופים אחרים . לדוגמה , ממדידת מסת השמש ניתן לחשב בקלות , על ידי שימוש בחוקי ניוטון , מה צריכה להיות מהירות ההקפה של כדור הארץ ושל הפלנטות האחרות . ואכן , המהירות הנמדדת מתאימה בדיוק רב לזו שמסיקים מהתיאוריה . בדומה לכך , על ידי מדידת עוצמת האור הנפלט ממקומות שונים בגלקסיה כלשהי , ניתן להסיק את התפלגות המסה שלה , ומכאן לנבא את מהירותם של הכוכבים באותה גלקסיה . בשנת 1933 מדד אסטרונום בשם פריץ צוויקי מהמכון הטכנולוגי של קליפורניה את מהירות תנועתן של גלקסיות בצביר גלקסיות המכונה קומה . צביר גלקסיות הוא אוסף של גלקס...
אל הספר