תנועת כוכבי הלכת והירחים העסיקה את האנושות עוד בזמנים קדומים . כבר במאה הרביעית לפני הספירה הציע אריסטו מודל גיאוצנטרי ( גיאו = ארץ , צנטרום = מרכז , ( שלפיו כוכבי הלכת נעים בקצב קבוע ובלתי משתנה במעגלים מושלמים , שמרכזם המשותף הוא כדור הארץ . בעת ההיא נחשבו השמש והירח לכוכבי לכת , ויחד איתם היו ידועים שבעה כוכבי לכת : השמש , הירח , כוכב חמה , נוגה , מאדים , צדק ושבתאי . מחוץ להם ניצב גלגל נוסף , שבו טבועים כוכבי השבת , שנראו תמיד קבועים במקומם בשמים , ומעבר לכל אלו היה גלגל נוסף , חיצוני לכולם , המניע את כל יתר הגלגלים . זו היתה גרסת היקום של אריסטו . המודל של אריסטו , שניחן בפשטות אפלטונית , סבל משתי בעיות עיקריות : הבעיה הראשונה היתה העובדה שבהירותם של כוכבי הלכת משתנה , דבר שעמד בסתירה להנחה שהם נעים במעגלים מושלמים סביב כדור הארץ . הבעיה השנייה היתה שכיוון תנועתם על כיפת השמים של כוכב חמה ונוגה מתהפך . תופעות אלו הובילו לשכלול המודל של אריסטו על ידי הוספת גלגלים משניים המכונים אפיציקלים . על פי המודל המשופר , כל אחד מכוכבי הלכת קבוע בגלגל קטן משלו , שמרכזו חג במעגל מושלם סביב כדור...
אל הספר