בין מדע לרטוריקה בשני הפרקים הקודמים נדונו הבעיות שליוו את התפתחות הדיסציפלינה ההיסטורית מראשיתה , בתחילת המאה התשע עשרה , עד להתעצמות הוויכוח בין היסטוריונים רלטיביסטים לפוזיטיביסטים ולהופעתם של זרמים ושל תחומי עניין חדשים במחקר ובכתיבה ההיסטורית במחצית השנייה של המאה העשרים . הסוגיות המרכזיות שהטרידו את ההיסטוריונים בתקופה ההיא , ועמדו במוקד הדיונים התיאורטיים על ההיסטוריה , נגעו לטיבו של הידע ההיסטורי . הן עסקו בשאלות כגון , כיצד ניתן לדעת את העבר , מה הוא הסבר היסטורי , ואם יכול להיות ידע היסטורי אובייקטיבי . בשלושים השנים האחרונות פינה הדיון בידע את מקומו לדיון בלשני וספרותי , והמחלוקות נסבו על האופן ועל השפה שבהם היסטוריונים מתארים , מספרים , מנתחים ומסבירים את העבר . סוגיית היחס שבין ההיסטוריה למדע התחלפה בסוגיית היחס שבין ההיסטוריה לספרות — במה הן דומות ובמה הן שונות , וכיצד מושפע התוכן של הכתיבה ההיסטורית מן הצורה הספרותית שבה הוא מוצג . " המפנה הלשוני , " כמו שמקובל לכנות את ההתפתחות הזאת , היה חלק מתמורה רחבה יותר שהתרחשה במדעי הרוח והחברה . תומס קון במושג הפרדיגמה ( תובנה ,...
אל הספר