דתל"ש – דתי לשעבר – הפך לכינוי רווח בלשון הדיבור בשנות התשעים , וחלחל במהירות ללשון הכתובה – בתקשורת ובספרות , לרבות בספרות המחקרית . כמו ראשי תיבות אחרים בעלי נוכחות ועוצמה בשפה , איבד גם הוא עד מהרה את הגרשיים . לכאורה , עוד כינוי בשרשרת הכינויים המוכרת : אפיקורוס , מתפקר , מתחלן , חוזר בשאלה . למעשה , תופעה שגם אם ימיה כימי עזיבת יהודים את הדת החל בתקופת ההשכלה , היא בעלת מאפיינים וקווי מיתאר חדשים וייחודיים . כמי שגדל ה בין כיפות סרוגות עד גיל שמונה עשרה , ואף עסקה בנושא כעיתונאית , ביקשתי לשפוך מעט אור על תופעה זו , המרתקת בעיני . בחרתי להתמקד בדתלשים כמוני , יוצאי זרם הציונ ות הדתית , בניסיון לספר סיפור לא לגמרי מוכר – סיפור על תהליך הגירה שאורך שנים , לפעמים חיים שלמים , כפי שמגדיר זאת אחד המרואיינים בספר . זהו מסע אל תוככי התופעה הדתלשית , דרך ראיונות עומק שמנסים לגעת בעצב החשוף של העזיבה ושל המעבר מהחברה הדתית הלאומית אל החברה החילונית . אם לפני דור או שניים דומה שציפו מאותם "חוזרים בשאלה" להתנתק לגמרי מהחברה הדתית , להתערות ולהיטמע בחברה החילונית ככל שניתן , נראה שהדתלשים ...
אל הספר