א ב 15 במאי , 1967 בעת טקסי יום העצמאות של ישראל , התקדמו גייסות של צבא מצרים לעבר חצי האי סיני . במערכת הביטחון הישראלית הופתעו . יצחק רבין הרמטכ"ל עודכן בהתפתחות בעת שצפה במצעד הצבאי ודיווח על כך לראש הממשלה אשכול שישב לידו . כעבור שמונה ימים הורה נשיא מצרים גמאל עבד אל נאצר לכוחותיו לחסום את מצרי טיראן . הפעילות המצרית העצימה את המתח ששרר זה חודשים בין ישראל למצרים וסוריה ולווה בהכרזות מאיימות על קצה הקרב של מדינת היהודים . אלה היו ימים קשים לישראל : המשק עדיין לא התאושש ממיתון ממושך , צרפת לא היתה עוד בעלת ברית בטוחה , ואווירת החרדה מפני הבאות הוחרפה גם על רקע דימויו של אשכול כמנהיג הססן שאינו מסוגל להוביל את עמו למערכה המכרעת . בקרב בכירים במטכ״ל כבר התגבשה הבנה כי אם ישראל רוצה לנצח במה שהצטיירה כמלחמת אין בררה , עליה להנחית מכת מנע . אשכול והדרג המדיני הוסיפו לשקול חלופות נוספות . בימי ההמתנה הרבה בן גוריון להתראיין והחריף את אזהרותיו מפני שגיאותיו של ראש הממשלה , וכך היה לאחד המלבים את הבהלה הציבורית . הוא סבר כי אשכול שגה כשאישר לצה"ל בנובמבר 1966 לצאת לפעולה בכפר הירדני סמוע...
אל הספר