הגוזלים חובשי קן תקופה ממושכת ביותר : כ 50 יום במינים הבינוניים ובתשעה חודשים במינים הגדולים . בעת סכנה הם מקיאים חומר שמנוני המדיף ריח דוחה ופוגם בטיב הניצוי של העוף התוקף . כך נוהגים גם הבוגרים בהגינם על טריטוריית הקינון . ההורים באים להאכיל את הגוזל רק פעם אחת במספר ימים . לקראת סוף שהייתו של הגוזל בקן מגיע משקלו כדי שליש יותר ממשקל ההורים . אזי הוא ניטש , ונותר עוד זמן מה במושבות , לעתים מושבות גדולות ביותר , בחופים סלעיים . כולם מטילים ביצה אחת בלבד . הביצה גדולה בהשוואה לגודל הציפור , ואף פעם אין הטלת מילואים . משך הדגירה ממושך , יחסית לגודל הביצה , והוא כפול כמעט ממשך הדגירה בשחפים , שביציהם דומות בגודלן לאלה של היסעוראים . שני ההורים משתתפים בדגירה , אך חילוף המשמרות ביניהן מתרחש אחת לימים אחדים , בלילה חשוך . לבדו - עד שהוא פורח מהקן . היסעוראים מגיעים לבגרות מינית רק בגיל גבוה . היסעור המצוי , לדוגמה , דוגר בפעם הראשונה כשהוא מגיע לגיל של חמש או שש שנים . רוב היסעוראים משוטטים בתום הקינון על פני מרחב גדול , אם כי אחדים מהם משוטטים במסלולים קבועים למדי - מעין נדידה , כמו יסעו...
אל הספר