פרק עשירי המדיניות הבינלאומית, האקטיביזם ומלחמת העולם (1914—1871)

אם הרעיונות של התייחדות לאומית ושל חירות מדינית לבשו בשר וצורה בחלוקות הטריטוריאליות ובסדרים הפנימיים של כל מדינות אירופה כמעט , והלכו ; . לון והתגלם בחוקים ובמנהגים , הרי שונה מכן היה בכולו מזלה של מסקנה אחרת שנת חייבה מעקרון החירות , אשר הוסקה מתוכו או שהורגשה כבר בראשית התנועה הליבראלית . למן ימיה הראשונים של תנועה זו נתעוררה התקווה , כי עקרון החירות הפוליטית יתפשט וילך גם על היחסים הבינלאומיים . קום תקום הברית בין העמים החפשיים בכל העולם כולו , או לפחות—כדי שלא לחרוג מגבולות הקרוב והמעשי—קום תקום הברית בין עמיה של אירופה , תקום 'ארצות הברית של אירופה . ' מטרה זו עמדה כל הימים לנגד עיניו של ג'חפה מאציני , החוזה והשליח , ואף היו רגעים אחדים במאה התשע עשרה , שדומה היה כמעט כאילו מתקרבת והולכת למטרה זו כל אירופה כולה , שכן הוסרו המכשולים הגדולים ביותר מדרכה . בייחוד דומה היה הדבר למראה המאורעות של שנות , 1860—1859 עת נשתחררה איטליה והגיעה לידי אחדות וחירות , עת עמדה לכאורה להתרחש תמורה דומה לזו בגרמניה שלפני ביסמארק . הליבראליזם האירופי סייע בידי מגמה זו ואצל לה את ברכתו . אוסטריה נח...  אל הספר